תנועות הנוער היהודיות בתקופת המלחמה- עיתונות המחתרת

"מה עלינו לעשות במצב זה? לאיזה כוון עלינו להפנות את תשומת לבנו? טבעי הוא, שאין אנו יכולים לדבר על דרך אחת לכל הנוער היהודי. שונות המחלות ושונות דרכי ריפוין. שונה מצבו של הנוער הממלא את הרחובות ואת החצרות, ללא בית ספר וללא השגחה, שמשתקפים בו כל הקווים השליליים של עולם המבוגרים. הוא עוסק במקח וממכר. ואחר הוא מצב הנוער שניתנה לו אפשרות להשכלה. אולם נוער זה מתרחק, ואינו רוצה לרדת לחיי ההמונים היהודיים.

ראשית כל יש להקנות להם השכלה בסיסית; לערוך קורסים ללימוד קרוא וכתוב יידיש, עברית, חשבון וכו'; למשוך את נוער הרחוב לסביבה חברתית חמה, לדאוג ככל האפשר לגורלו האישי ולנטוע בו את רגש הסולידריות והאחריות; ליצור על ידי שירה ומשחק את אווירת הנעורים בשביל הנער היהודי שהזדקן בטרם עת. לחלק השני של הנוער היהודי יש להעניק את ההכרה בדבר שותפות הגורל עם כל ההמון היהודי; להוריד אותו מן האולימפוס; לעורר בו רגשות עממיים; להעניק לו הכרה סוציאליסטית; להפעיל אותו מבחינה ציבורית בכל גזרות החיים היהודיים; להפיח בו מן האוצרות הרוחניים שיצר העם היהודי בכל הזמנים. ואחרון אחרון, לרכז את מיטב הנוער היהודי, שכבר קיבל את חינוכו בסניפנו, וליצור ממנו חיל חלוץ המוכן לקרב, ההולך לפני הנוער היהודי."1

• 1. טוביה בוז'יקובסקי, עיתון המחתרת דרור החלוץ, ורשה תמוז, 1940. בתוך: השואה בתיעוד, י' ארד, י' גוטמן וא' מרגליות (עורכים), יד ושם, ירושלים תשל"ח. ע' 167–168.