הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
1. מתוך עדותה של ינינה ז'מיאן , ארכיון יד ושם.
פעילות ועדי הבתים המשיכה גם לאחר הקמתו של הגטו בעיר. מספרת ינינה ז'מיאן, שורדת שואה שחיה בגטו:
"היינו אוספים בכל דירה אצל כל משפחה כפית סוכר, כפית דייסה כלשהיא, כפית סוכר, וכפית שומן. השומן לאיזה כלי והיתר לשקיות, ובסוף היום היינו מביאים את זה ל[רחוב] גז'יבובסקה, לבית של ז'.ט.ו.ס [ארגון סעד במימון הג'וינט] של האזור שלנו, והם היו נותנים את זה לנשים בהריון, או למשפחות לגמרי עניות, אבל אנחנו הבאנו לפעמים קילו של כל דבר, אז זה כבר היה משהו. וזה היה תפקיד של הנוער - לאסוף את הכפיות האלה. כל אחד קיבל כניסה אחת, שני אנשים, והיינו הולכים כל שבוע... פעם בשבוע היינו קובעים איזה מרק, וכל משפחה הייתה צריכה לתת מרק. בדרך כלל דרשו מכל משפחה צלחות מרק כפי מספר חברי המשפחה, זאת אומרת - אם אנחנו שלושה איש, אנחנו נותנים שלוש צלחות מרק, וקבעו איזה סוג מרק... ואח"כ אותו חוג של נשים היו לוקחים את הדוד מביאים אותו על איזה עגלה לפונקט [נקודת פליטים] ומחלקים שם, שבנקודה כזו בפונקט כזה [זה היה... בית קולנוע לשעבר] היו גרים 300 איש. כשבין משפחה למשפחה שמו מן כבל, ועל הכבל הזה את הסדין, וזה היה כאילו חדר, ובאמצע היה תנור אחד קטן אז אי אפשר היה לבשל, אז בוקר וערב הם יכלו לאכול משהו יבש אבל בצהרים המרק היה נחוץ..."1
- 1. מתוך עדותה של ינינה ז'מיאן , ארכיון יד ושם.