הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
1. אבא קובנר, מגילות העדות, מוסד ביאליק ירושלים, תשנ"ג, עמ' ח'.
אבא קובנר 1918–1987 אבא קובנר נולד בעיר סבסטופול (Sevastopol), שבחצי־ האי קרים, אוקראינה. גדל בעיר וילנה (Vilna) ולמד בגימנסיה העברית בעיר. מנעוריו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר״. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הסתתר במנזר ולאחר מספר חודשים נכנס לגטו וילנה, נמנה עם מפקדי הארגון היהודי הלוחם והיה מפקד חטיבת הפרטיזנים היהודים ביערות רודניקי (Rudnicka). עלה ארצה ב־1945 מחופש כחייל בריטי והצטרף לקיבוץ עין–החורש. במלחמת העצמאות שרת כקצין תרבות של חטיבת ״גבעתי". החל לפרסם שירים עוד בהיותו בגטו והמשיך בכתיבתו בארץ.
"הנה אמר לי יום אחד בני, שנולד בימי תקומת המדינה: "אבא הייתי רוצה לנסוע אתך פעם לווילנה עירך ואתה תראה לי את המקום ששם אירעו הדברים." בני היה מופתע כלשהו כשאמרתי לו: אין מקום כזה עוד! בביתי שם יושבים עכשיו זרים ואין להכירו. בית הספר שבו למדתי עברית הוא מחסן לעצים. הגטו נחרש. אין זכר לבית מדרשו של הגאון. רחובות היהודים הפכו למגרשי משחק ולגנים ציבוריים. בשוק הישן לא תשמע תגרנית אומרת לגברת כילאית [קמצנית], שהפכה את הדג ולא קנתה: "גברת, הלוואי ותתמוטט הכנסייה הזאת שעל הגבעה ושאת תשבי שם על חוד כיפתה!" וקללה זאת נאמרת ביידיש, כמובן; ובאותה שעה הייתה ידה הפנויה של האישה מלטפת את ראשו המתולתל של נכדה הפעוט ואומרת לו בקול אחר: "מותק שלי! יש לך עיניים חכמות כמו לרבי עקיבא!" ואתה היית משוכנע כמעט שאשה זו ראתה את רבי עקיבא מהמשנה תמול שלשום בשוק הישן, פנים אל פנים. אך היא איננה שם ולא קוניה. ובספריית סטראשון לא דולקות עוד המנורות... שם למדנו את התורות האסורות עלינו בבית-ספר תקני, מאוצרות ספרים שנגלו לנו כמקור מים חיים של בינה ותרבות... וכיוון שכל אלה אינם, אין משמעות עוד למקום ההוא. כי במקום שזכר המתים וזהותם נמחו בסיד כבוי הוא לא המקום שאני ואתה יכולים לחזור אליו..."1
- 1. אבא קובנר, מגילות העדות, מוסד ביאליק ירושלים, תשנ"ג, עמ' ח'.