שוק העיירה

"שוק זה הלב בעיירה לכל הדעות, מפני שהתנועה והדפיקה בתוכו אינן פוסקות לא ביום ולא בלילה ועמו מקור חייה, שפע ופרנסה, שם חנויות לאין מספר שם רעש והמולה והמון בני אדם יהודים דוחקים זה את זה ונדחקים, ודורבנות העגלות פוגעים בם מימינם ומשמאלם... ברוב הבתים לא היו רצפות עץ, בבתים הדלים מדובר, והיו דורכים על האדמה, שהיו מורחים אותה בכל ערב שבת בטיט אדמדם, או צובעים אותה בצבע אדום, ורצועה בת צבע אחר מסביב, בבתי הטובים והאמידים היו רצפות עץ חלקות משוחות צבע ועל הרצפה שטיחים שונים לפי יכולתו של בעל הבית, במטבח או בכניסה שלפני המטבח הייתה עומדת חבית המים. ובכל יום היה נושא המים בא בעגלתו וממלא את החבית בדלי... מן השוק מתפשטים הרחובות הצדדיים בהם גרים בעלי המלאכה ואנשי העמל ועניי העם. אותם הרחובות נקראים לפעמים לפי מלאכת רב דריהם כגון: רחוב החייטים, רחוב הסנדלרים, או אפילו רחוב המנגנים. ברחובות הצדדיים נמצאו בתי הכנסיות, וגם מוסדות כגון בית החולים לעניים שהוא מורכב מבית חולים מקום לינה לעוברים ושבים עניים ונקרא הקדש."1