בתחילת 1944 קרב הצבא האדום ליאסי. בעיר רוכזו צבאות רומניים וגרמניים. הנוצרים עזבו את העיר, אך על היהודים נאסר לעזוב ללא רישיון. אלפי יהודים נמלטו לבוקרשט, אך רוב יהודי יאסי ישבו במרתפים בפחד מפני הצבאות, מפני בריונים ועריקים ששדדו ובזזו, ומפני התקפות אוויר של הצבא האדום. רוב בתי היהודים בעיר נהרסו ורבים מהיהודים נהרגו. למרות זאת, כשהתחילו במרס 1944 ראשוני המגורשים לשוב מטרנסניסטריה, שלחה קהילת יאסי נציגות לטיגינה שעל גדות הדנייסטר עם סיוע כספי לשבים, וקהילת יאסי טיפלה ביתומים רבים שהובאו מטרנסניסטריה.
באביב 1944 קרבה החזית ליאסי, אך ראש העירייה המשיך לפעול נגד היהודים. הוא הוציא צו להרס חומת בית העלמין היהודי ולפינוי הגופות מהקברים, כדי לבנות שיכונים בבית העלמין. הקהילה הכריזה על יום אבל וצום. בתיווך המטרופוליט של מולדובה, נקבע שהיהודים הם שיפנו את העצמות. הקהילה הורשתה להעסיק בכך מאה יהודים מהמגויסים לעבודות כפייה. אלפים מיהודי יאסי באו לטקס. הם קראו תפילות ופרקי תהלים, ורבנים אמרו קדיש ליד כל קבר שנפתח. המצבות הועברו למחסני העירייה ושרידי השלדים הוצאו, סודרו בערמות בבית העלמין, הושמו בתיבות והועברו לקבורה בבית העלמין היהודי השני. תוך כחודשיים הפך בית העלמין הישן למרעה.
כשהגיע הצבא האדום ליאסי, הסתתרו היהודים במרתפים עם מקלות וגרזנים. ב-21 באוגוסט 1944 היתה יאסי כולה בידי הצבא האדום. חלק מהיהודים שברחו שבו ליאסי, ועמם באו לעיר מגורשים ופליטים מהכפרים והעיירות סביבה וממקומות אחרים.
באביב 1947 הגדיר בית הנבחרים הרומני את הטבח ביאסי כפשע מלחמה. ביוני 1947 חנכו יהודי יאסי אנדרטה לזכר הנרצחים בגן מול בית החולים היהודי, ועליה חרוטים דברי זיכרון בעברית וברומנית, בהם קטעים מספר איכה.
ביוני 1948 הרשיעו בתי משפט ברומניה 50 מרוצחי יאסי ודנום לחמש שנות מאסר עד עבודת פרך לכל חייהם.
