בתחילת 1941 הגיעו ליאסי יחידות צבא גרמניות שהתכוננו למלחמה נגד ברית המועצות. חלקן שוכנו במוסדות יהודיים. במארס 1941 פנו הגרמנים למשטרת יאסי וטענו שיהודים מתכוננים לאותת לסובייטים על נקודות אסטרטגיות בעיר. השלטונות התחילו במעשי דיכוי. בראשית יוני הכריז שירות הביטחון שרבים מראשי הקהילה והכלכלה היהודים חשודים בקומוניזם. הם נכלאו במחנה ריכוז ואחד מהם - הציוני יעקב הירשנזון, שהיה ציר בקונגרס הציוני הראשון בבאזל - התאבד עקב התנאים הקשים.
ביוני 1941 ציווה שליט רומניה אנטונסקו לגרש את היהודים מהכפרים והעיירות. המשטרה הצבאית הרומנית גירשה מעל 4,000 יהודים ליאסי ברגל ובעגלות שוורים. רכושם נשדד והם הגיעו חסרי כל. הקהילה ביאסי שיכנה ופִרנסה אותם.
הקדמה לטבח: יהודים על הכוונת
ב-22 ביוני 1941, יום פלישתה של גרמניה לברית המועצות, מסרה משטרת יאסי לצבא שמקור גרמני הודיע לה כך:
במקרה של סכסוך מזוין בין רומניה לברית המועצות ישתדלו היהודים ליצור אווירה של פאניקה במרכזים הגדולים ובמיוחד בקרבת החזית, ובכללם יאסי, ויכבשו את המוסדות הראשיים.
ערב פרוץ המלחמה נראתה יאסי כעיר חזית. הרחובות שקקו יחידות צבא גרמניות ורומניות. תותחים וטנקים חצו את העיר בדרך לגבול. יחידות צבא השתלטו על הבניינים הראשיים והקימו בהם מפקדות.
בימים הראשונים למלחמה הפציץ הצבא האדום את יאסי. כ-600 איש נהרגו. בעיר פרצה בהלה ונוצרים התנפלו על יהודים. ראשי הקהילה זומנו למִפקדת המשטרה הרומנית והואשמו באיתות לאויב, אף על פי ש-38 יהודים נהרגו בהפצצות, כ-150 נפצעו ולמעלה מ-100 מבתיהם נפגעו. ראשי הקהילה הצטוו לאסוף את כל הפנסים, המשקפות ומכשירי הצילום והקולנוע שבידי היהודים.
על קירות ביאסי הודבקו כרוזי הסתה וקריאה לנקמה ביהודים. נוצרים רבים שמו בחלונות צלבים כתובות: "כאן גרים נוצרים, אין יהודונים בחצר", כדי להגן על בתים נוצריים נוכח המתח ברחובות והציפייה לפרעות ביהודים. עד 26 ביוני 1941 נחפרו בבית העלמין היהודי, בפקודת השלטונות, שני בורות עמוקים. למחרת החל הטבח ביהודי יאסי.
