באוגוסט 1941 הצטוו חלק מיהודי יאסי לענוד טלאי צהוב למשך כחצי שנה. יהודים שלא ענדו את הטלאי, או שענדו טלאי קטן מדי, נאסרו, בהם ילדים בני שלוש. תנועת היהודים הוגבלה והכניסה לשכונות מסוימות נאסרה עליהם. כ-4,000 גברים יהודים בגיל 55-18 נלקחו לעבודת כפייה בכל רחבי הארץ. רבים הועסקו בחפירות בערים ולאורך נהר הפרוט. הם עבדו בקור וברעב. רבים מהם נספו ורבים נותרו נכים.
רוב עסקיהם ומפעליהם של היהודים הוחרמו - בניינים, מפעלים, אדמות מרעה וחקלאות, ואף אגמים. בתי כנסת נשדדו. רוב בעלי המלאכה, הפועלים והפקידים היהודים נותרו ללא עבודה, ועל רוב היהודים בעלי המקצועות החופשיים נאסר לעבוד.
הקהילה נחלצת לעזרה
בסוף 1941 גירש הצבא הרומני ברגל מאות יהודים מבלץ ליאסי. הקהילה ביאסי סיפקה להם מזון, בגדים וטיפול רפואי, למרות הפגיעה הקשה שספגה. רבים מהמגורשים נרצחו בירי בבלץ ובמקומות אחרים. אחרים גורשו לטרנסניסטריה ומעטים מהם שרדו. הקהילה שחררה בעזרת שוחד חלק מהמגורשים שנעצרו, ואת חלקם הסתירה על ידי אשפוז לניתוחים והשמדת צווי גירוש ותיקים שהיו בארכיון העירוני.
באפריל 1942 גורשו ליאסי 1,500 יהודים מפודו אילואיי ללא רכושם. הקהילה שיכנה אותם בבתי כנסת ובבתי יהודים מקומיים, לפעמים 30-25 נפשות בחדר, דאגה לפרנסתם ואף פתחה בית ספר לילדיהם. לקראת פסח השיגה הקהילה בחשאי קמח לאפיית מצות ממחסן שנועד לשלטונות הגרמניים וחילקה ליהודים שמונים טון תפוחי אדמה. הקהילה דאגה לאלפי המפונים מכפרי המחוז, למשפחות ההרוגים ולמשפחות המגויסים לעבודות כפייה, הקימה בתי תמחוי ותמכה בכסף ב-20,000 נפש.
יהודים רבים שברחו מפולין לרומניה נתפסו ונשלחו ליאסי, משם יועדו להישלח לטרנסניסטריה. פרנסי הקהילה יצרו עמם קשר למרות איסור על כך, וחילקו להם מזון, בגדים וכסף. בדצמבר 1943 חזרו מגורשים מטרנסניסטריה וגם להם שלחה קהילת יאסי סיוע. ב-1943 ו-1944 הושתו קנסות על כ-2,500 יהודים שהואשמו בעבירות על חוקי הגזע ותקנות אחרות; הקהילה שילמה קנסות אלה.
בצל הטראומה: תחילתו של שיקום
מנהלי מחלקת החינוך של הקהילה נרצחו בטבח. מחליפיהם ניסו לשקם את חיי התרבות בעיר. הם ארגנו קורסים לחינוך מקצועי: טכנאות חשמל, מכונאות, פחחות, נגרות, חייטות וטכנאות שיניים. בקורסים אלה למדו מעל מאה תלמידים.
השלטון החרים בתי ספר יסודיים ותיכוניים יהודיים, אך הלימודים נמשכו למרות זאת. כמה כיתות למדו בו זמנית בפינות שונות באותו בית כנסת. כיתות הוקמו במעון הסטודנטים היהודיים ובבניין תלמוד תורה. במקום המורים והמנהלים שנרצחו, גויסו אחרים. תקציב בתי הספר התיכוניים בא משכר לימוד, והעודף סייע לבית הספר למסחר ולבתי הספר העממיים, שרוב תלמידיהם היו עניים. נלמדו גם לשון עברית ותולדות ישראל והתקיימו מסיבות "עונג שבת" וחג.
בניין בית החולים היהודי ביאסי הוחרם ובית החולים נאלץ להצטמצם לביתן היולדות, אך המשיכו להתאשפז בו יולדות וחולים, בהם חולי שחפת. בבית חולים אחר אושפזו חולים ויתומים בני שנתיים עד חמש שהוריהם נרצחו בטבח. רבים מהם שוכנו בבית היתומים.
