אודות ארכיון התצלומים
"מנדל שולף את מצלמתו. לא עוד פרחים, עננים, טבע, דומם, נוף. בתוך הזוועה שמסביב מצא את ייעודו: לצלם ולהשאיר עדות לדורות על הטראגדיה הגדולה המתרחשת לנגד עיניו."
כך תיאר אריה בן מנחם את מהות עבודתו של צלם גטו לודז' מנדל גרוסמן בספר "צלם הילך בגטו". אריה בן מנחם היה צלם בעצמו ובזמן המלחמה עבד כעוזרו של גרוסמן. בניגוד לגרוסמן, שנספה באפריל 1944 במחנה עבודה גרמני, בן מנחם שרד את השואה והודות לו הגיעו מאות תצלומים שצילמו שניהם בגטו ליד ושם.
תצלומיו של מנדל גרוסמן הם רק חלק קטן מאוסף התצלומים ההיסטוריים הנשמר בארכיון התצלומים. תחילתו של האוסף בפעילות תיעוד של בודדים וקבוצות מיד לאחר סיום מלחמת העולם השניה. עם פתיחת ארכיון יד ושם ב-1955 שולבו בו התצלומים שנאספו עד אז. ב-1983 הוקם מדור תצלומים נפרד שמרכז מאז את פעילות האיסוף, הקטלוג והמחקר של תצלומים היסטוריים הקשורים בשואה. ב-1993 החל פרוייקט קטלוג ממוחשב של האוסף וב-1998 הוחל בסריקתו. בשנת 2008 עלה חלק מן המאגר לראשונה לאינטרנט. התצלומים הנמצאים במאגר מהווים מקור רב ערך עבור היסטוריונים, מחנכים, סופרים, מפיקי סרטים ומתעניינים בציבור הרחב.
אוסף התצלומים ההיסטוריים מכסה מכלול תחומים העוסקים בין השאר בחיים יהודיים לפני השואה, בתקופת השואה, בחיי שארית הפליטה באירופה לאחר המלחמה ובפעילות הנצחת השואה במקומות שונים בעולם. התצלומים מגיעים ממגוון מקורות: ארכיונים רשמיים, אוספים פרטיים, מוזיאונים, אוספים היסטוריים שונים וכדומה.
במאגר המוצג כאן ישנם כ-150,000 תצלומים היסטוריים. מוצגים בו תצלומים שבעלי זכויות היוצרים שלהם אישרו את הצגתם וכן תצלומים שניתן להעלותם ללא מגבלות צנעת הפרט.
מאגר התצלומים המוגש כאן כשירות לציבור הוא אוסף התצלומים הגדול ביותר שקיים בנושא השואה וניתן לראות בו את מימוש מורשתו של הצלם מנדל גרוסמן.
אודות תצלומי היכל השמות
"גם לי, היו פנים של זעם ושמחה ורחמים,
פשוט מאוד, פנים של בן אדם!"
בנימין פונדן, אקסודוס
נרצח באושוויץ, 1944
בנימין פונדן משתמש במילה 'פנים' כראי לזהותו של האדם, פנים שמאחוריהן שם וסיפור חיים. "היכל השמות" של יד ושם שאוצר בתוכו למעלה מ-2.7 מליון דפי-עד נועד להחזיר לקרבנות השואה את שמותיהם ואף את פניהם.
דפי עֵד הם טפסים מיוחדים שנוצרו ביד ושם כדי לשחזר את זהותם האישית ולתעד בקצרה את סיפורי חייהם של ששת מיליון היהודים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם. דפי עֵד אלה, בני עמוד אחד, שמסרו ניצולים, בני משפחה שנותרו או חברים לזכר יהודים שנרצחו בשואה, כוללים שמות, פרטים ביוגרפיים, ובמידת האפשר גם תצלומים של כל קרבן, ומהווים "מצבה" סמלית עבורו. מאז הקמתו פעל יד ושם ללא לאות למלא אחר הייעוד המוסרי לזכור כל קרבן וקורבן כאדם, ולא כמספר. שמונה מאות אלף השמות הראשונים על דפי העֵד נאספו בשנות ה-50', תוך מאמצים מתמשכים עד היום לזהות קרבנות אנונימיים על מנת שייזכרו לעד.
עד כה תועדו שני מיליון ושבע מאות אלף שמות על גבי דפי עֵד, שנכתבו בלמעלה מעשרים שפות, והם מאוחסנים לעד בגניזה מעגלית סביב קירות היכל השמות. מדפים רבים נותרו ריקים, עדות אילמת למיליוני קרבנות שטרם הונצחו.
למרבה הצער רובם של קרבנות השואה שזוהו על ידי יד ושם לא הותירו אחריהם תצלום של פניהם. עם זאת, 176,000 תצלומים צורפו עד היום לדפי העד, ובהם תצלומי יחידים, או תצלומים משפחתיים וקבוצתיים. מדי חודש אנו מקבלים מאות תצלומים נוספים שמצויים בידי הציבור, אצל בני משפחה, חברים, מכרים וחוקרים, ובכך מרחיבים את מאגר תצלומי היכל השמות.
רוב התצלומים צולמו לפני המלחמה, ובהם מונצחים גברים נשים וילדים, יהודים שלהם חלומות ושאיפות, חיים שלמים לפניהם, כך ראוי לזכור אותם.
