עדויות של ניצולי שואה הן מרכיב חשוב בהנצחת השואה ובשימור הזיכרון לדורות הבאים. אחד מתפקידי יד ושם שנקבעו חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג- 1953, הוא: "לכנס, לחקור ולפרסם את כל העדות על השואה והגבורה ולהנחיל לעם את לקחה". ביד ושם פועל כבר שנים רבות מדור מיוחד העוסק בגביית עדויותיהם של ניצולי השואה ושימורן. נפגשנו עם אסתר פרידמן, ראש המדור לגביית עדויות ביד ושם, לשיחה על מפעל איסוף העדויות וחשיבותו.
מתי התחילו באיסוף עדויות מניצולי שואה?
חשוב לציין שכבר בגטאות תיעדו בארכיוני מחתרת את קורותיהם. עם השחרור נגבו עדויות במרכזים יהודיים שונים בלובלין, בפריז, באזורי הכיבוש האמריקאי ובמקומות נוספים. העדויות נרשמו ברובן ביידיש ובפולנית. בארץ תיעדו נציגי הישוב חלק מהניצולים, בעיקר את הלוחמים. עד הקמת 'יד ושם' בשנת 1953 נאספו כבר חמש עשרה אלף עדויות. אחד המדורים הראשונים שהוקמו בארכיון ב'יד ושם' היה מדור העדויות. כיום יש למעלה מ-127 אלף עדויות.
אסתר פרידמן
איך איסוף העדויות השתנה במהלך השנים?
לאורך השנים חל שינוי בגביית העדויות הן במבנה העדות והן בהתפתחות הטכנולוגית. העדויות הראשונות התמקדו בעיקר באירועי השואה. מאוחר יותר, אחרי משפט אייכמן, עלה הצורך לשמוע את הסיפור האישי והעדות הפכה בהדרגה לסיפור חיים כפי שחווה אותו הניצול בזמן ההתרחשות. כמו כן, ניתן מקום רב יותר לסיפור הרחב - מה קרה לפני המלחמה ולאחריה. בשנים הראשונות הוקלטו העדויות ביד ושם במכשיר סלילים ומאוחר יותר עברו להקלטות אודיו שתומלל. החל משנת 1988 התחילו להקליט את העדים בווידאו. בהתחלה היו קיימים שני אולפנים: אחד ביד ושם ואחד בשלוחת יד ושם בבית ווהלין שבגבעתיים, והחל משנת 2002 הוקלטו עדויות באולפנים זמניים בישובים שונים. משנת 2006 הרחיב המדור משמעותית את פעילותו והחל לגבות עדויות בבתי הניצולים, מתוך התחשבות בגילם של הניצולים . לשם כך הוכשרו מראיינים וצוותי צילום כך שכיום אנו מצליחים לגבות 1000 עדויות בשנה. החל משנת 2015 העדויות נארזות דיגיטלית והניצול מקבל דיסק און קי לאחר הריאיון.
איך בעצם אתם מגיעים אל אנשי העדות?
אנו פונים לעיריות לקבל רשימות ניצולים, לדיורים מוגנים ולמרכזי יום. כמו כן אנחנו מגיעים לניצולים דרך מקורות פנימיים ביד ושם כמו פרויקט האיסוף ומחלקת הנצחה והסברה. בנוסף ישנה עבודת שטח שהמראיינים שלנו עושים בשיטת "חבר מביא חבר".
האם לעיתים ניצולים פונים אליכם בבקשה למסור עדות?
יש פניות יזומות של ניצולים אך הן לא רבות. מי שדוחף כיום את ניצולי השואה לספר את סיפורם הם בני הדור השלישי. הקשר בין סבא לנכד הוא אחר מהקשר שבין הורה לילד שכן לניצולים היה רצון לגונן על הילדים ולכן הם לא סיפרו להם את שעברו, אך במפגש עם הנכדים התעורר בהם הרצון להעביר את הסיפור הלאה. כיום אני מקבלת פניות רבות מבני הדור השלישי שמבקשים לפנות אל הסבים שלהם. הם אלו שמשכנעים אותם למסור את עדותם וכך גם הדור השני מגלה דברים חדשים שלא ידע קודם לכן.
סיפור אישי שלי: הנכד שלי בסוף כתה יא' ביקש לראיין את אימי וכאשר קראתי את הריאיון, גיליתי שם דברים שלא ידעתי, כמו העובדה שאביה היה בזונדרקומנדו.
תוכלי לאפיין את הקהל שמוסר העדות?
קהל המרואיינים מאוד מגוון וכולל ציבורים רחבים של ניצולי שואה: מוסרי העדות מצפון אפריקה שמספרים את סיפור השואה שלהם, דבר שלא היה בעבר; ניצולי שואה שהסתתרו כילדים במסתור ולא תמיד הגדירו את עצמם כניצולים; עולים מארצות חבר העמים, ניצולי שואה מהמגזר החרדי ועוד.
אנחנו מוצאים התפלגות די ברורה בקרב העדים: מצד אחד הניצולים המבוגרים מאד שלא דיברו מעולם ומבינים שאם לא ידברו עכשיו, סיפורם לא יסופר. ו לעומתם מן הצד השני, העדים שהיו צעירים מאוד, ילידי 1938, וטווח החוויות שלהם קשור לבית ולמשפחה, אך בשל אירועי השואה הטראומטיים לא קיים אצלם זיכרון ברור. כמובן שהדגשים בראיונות אלו יהיו שונים.
מידי פעם אנו עורכים עדויות קבוצתיות במטרה לבחון נושא המשותף לכל בני הקבוצה כדי שיעלו זיכרונות בתור קבוצה: מה היה המיוחד במקום שבו הם היו, אילו חוויות היו להם. למשל ערכנו ריאיון משותף לניצולים שהיו תלמידי בית ספר 'תאודור הרצל' בברלין, לאחר שהם נסעו לשם בכוחות עצמם וצילמו סרט במקום, מה שכמובן היה מאוד מרגש.
ראיון מצולם של ניצולת שואה
האם המראיין מכוון את איש העדות במהלך ההקלטה? האם חשוב לכם שהוא יספר דווקא על קורותיו במהלך השואה?
בוודאי. על המראיין לנווט את הריאיון. ככלל הריאיון מתחלק לשלושה חלקים: החלק הראשון הוא הסיפור על הבית, הקהילה והמשפחה לפני המלחמה; החלק השני, שהוא החלק המרכזי, מתרכז בתקופת המלחמה וקורותיו בתקופת השואה והשחרור. החלק השלישי הוא סיפור השיקום העלייה לארץ ובניית המשפחה. לנו חשוב הסיפור הרחב - החלק של הקהילה לדוגמה, כי לעיתים אין מי שיספר את ההיסטוריה, רק הם. במה עסקו? היכן והאם למדו? מה קראו? יש אנשים שבמהלך העדות שרים זמירות שהם שרו בבית. בסופו של דבר אתה לא יודע בתחילת המפגש לאילו מקומות תגיע. החלק השלישי שהוא הפרק אחרי המלחמה חשוב שיסופר. מה הם עשו אחרי המלחמה? השואה הייתה רק פרק בחייהם, אנשים עלו ארצה, בנו משפחות, בנו מדינה, עשו דברים. לדוגמה היה לנו פרויקט בשם "מתקומה לשחקים", שבו ראיינו ניצולי שואה ששרתו בחיל האוויר. אנשים אלו בנו מדינה, בנו את חיל אוויר, בנו את אל על, החלק הזה הוא משמעותי ביותר.
מי בעיקר משתמש בעדויות האלה?
העדויות משמשות הן לצרכים חינוכיים ומחקריים והן כחלק מהתצוגה במוזיאון ולשימור הזיכרון בתוך המשפחה במסגרת "דע מאין באת".
מה הייחודיות של עדות בעינייך בהקשר של כל עבודת ההנצחה?
לאחרונה מתרחבת תופעת הכחשת השואה ועדויות אלו מהוות את ההוכחה לקיומה. הסיפור הזה, אם הוא לא יסופר הוא לא יהיה. חשוב מאד הדיוק ההיסטורי אך אירועים חשובים לעיתים לא תוארו במסמכים פורמליים ולכן העדויות הן מקור רב ערך למחקר.
בעצם זאת החוויה הסובייקטיבית?
כמובן שהדברים מסופרים מנקודת מבטו ותחושתו של המרואיין, אבל אנו רוצים לשמוע גם את הסיפור האישי וגם את העובדות. גם כאשר אנו עורכים ראיון משותף של שני אחים, שהיו באותו מקום ובאותו זמן במהלך השואה, קורה שאנו שומעים, לעיתים, שני סיפורים שונים מבחינה סובייקטיבית.
דינה שפט מראיינת את ניצול השואה דן ויינטרוב
מי הם המראיינים?
המראיינים שלנו הם בעלי ידע נרחב על התקופה וכן כישרון וניסיון בעריכת ראיונות פתוחים ורגישים. חלקם עבדו כמראיינים בפרויקט של שפילברג וחלקם עברו הכשרה על ידנו לתפקיד. אנו מראיינים בשפות שונות: יידיש, אנגלית, צרפתית, ורוסית ובשפת הסימנים בעברית וברוסית. בנוסף, לבקשת "המכון לקידום החרש" ערכנו כ- 55 ראיונות לניצולים חרשים מלידה בשפת סימנים. המראיינת שלנו שאלה את השאלות ומתורגמן לשפת הסימנים תירגם לניצול והוא ענה באותו האופן. בצילום רואים גם את המתורגמן בתוך התמונה.
אתם חוזרים על עדויות שנעשו בשנות החמישים והשישים?
לעיתים כן. הפניה יכולה להיות מצד הניצולים, כי בעדויות מאותה תקופה התמקדו רק בקטע של השואה והם רוצים לספר בהרחבה, או שמדובר על עדויות אודיו באיכות ירודה ואנו מקליטים אותן שוב.
האם גובים עדות מאנשים בפעם השנייה?
לעיתים רחוקות. עדויות שניגבו בפרויקט שפילברג אנו לא מתעדים שוב כי הן נמצאות ביד ושם. קורה שאנשים פנו אלינו בבקשה למסור שוב עדות כי הם שכחו לספר מספר דברים. אני מנסה לשכנע אותם שתמיד יהיה משהו שיזכרו בו אחר כך ושאין צורך, אבל אם הם ממש עומדים על כך נחזור שוב על הראיונות כסוג של ראיון המשך. בדרך כלל, הם לא רוצים לחזור על כך פעם שניה, כי החוויה קשה עבורם: רבים מספרים שהם אינם ישנים בלילות שלפני הריאיון ולאחריו. ומצד שני הם חשים הקלה על כך שסיפרו את הסיפור והפכנו לשותפים שלהם כביכול.
מה התכניות שלכם לעתיד?
השאיפה להעלות את העדויות לאינטרנט שתהיינה נגישות לכולם והעיקר להספיק לאתר ולראיין כמה שיותר ניצולים.
היום כחלק מתכנית הבגרות בחמ"ד התלמיד נדרש לראיין ניצול שואה, מה את חושבת על זה?
האם לדעתך לתלמידי תיכון יש את היכולת לכך?
בוודאי. צריך להכשיר אותם כיצד לעשות זאת וכיצד לגשת ולדבר עם הניצול. אני רואה שניצולי שואה מאוד נפתחים דווקא לצעירים. היה מיזם משותף עם גלי צה"ל, "בקולם", שקיבל את פרס מפקד גלי צה"ל 2016 במסגרתו חיילים המשרתים בגלי צה"ל ראיינו ניצולי שואה וערכו מהראיונות תכנית רדיו. הם עברו הכשרה קצרה על ידי מראיינת מהמדור. החיילים קצת חששו בהתחלה אך הניצולים שיתפו איתם פעולה וזה מאוד ריגש אותם.
האם ישנם שיתופי פעולה חינוכיים נוספים?
ביד ושם ביקרה משלחת מרואנדה בשיתוף עם משרד החוץ. בעקבות רצח העם שהיה ברואנדה הוקם מוזיאון הנצחה בקיגלי . הם מאוד התענינו בתהליך גביית העדויות ביד ושם ורצו ללמוד מניסיוננו ומצדם סיפרו על תהליך דומה בארצם. חוויית גביית העדויות אותה הם תיארו הייתה קשה מאוד: אנשים רבים פונים אליהם כדי להעיד אבל בזמן העדות מאוד קשה להם לדבר ולספר על מה שהם ראו. בנוסף, עדות כזו יכולה לארוך גם עשר שעות. הם לקחו את יד ושם כמודל להנצחה.
ראיון בשפת הסימנים- המרואיין גרי מרקוב, והמתורגמנית לשפת סימנים רוסית ריטה קורגנסקי
לסיום מה חשוב לך להדגיש? יש חוויה מיוחדת שתרצי לספר עליה?
החוויות שלנו מתרחשות כל הזמן. אנחנו עם עיניים פקוחות באופן תמידי כדי להגיע אל אנשים. לאחרונה ראינו כתבה ב YNET על אודות שלושה אחים שהסתתרו במערה באיטליה. יצרנו איתם קשר ואנו מראיינים אותם בימים אלה.
הנה אחד ממכתבי התודה שקיבלנו.
"אני מודה שהריאיון הסב לי טלטלה רגשית שלא חוויתי כמותה במהלך עשרות שנות חיי, עזרה לי להעלות בפני אוזן אנושית קשובה ולתעד פרטים בהם טמון מטען היסטורי משפחתי שסחבתי ועודני סוחב [...] אמנם אין בתרומה היקרה שאני חב ליד ושם כדי למחוק צלקות שהותירו הכיבוש והשנים שהשתלשלו ממנו אבל יש בה כדי להוציא מאלמוניותה קהילה קטנה ובדרך כלל נחבאת אל הכלים"1
אנו כעת במרוץ נגד הזמן. אנו קוראים לכל הניצולים שעדיין לא התראיינו ליצור קשר עם מדור העדויות ביד ושם על מנת שנוכל לבוא לתעד את סיפור חייהם. זאת קריאה גם לבני הדור השני והשלישי להפנות אותם אלינו.
מדור העדויות
טל. 02-6443752
- 1. ג'ילברט דיד אלדד (קורקוס)
מדור גביית עדויות ביד ושם
