• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 18:00-8:30

יום ה': 20:00-8:30*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-8:30

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

סיפורה של מלה צימטבאום: ניתוח מגדרי ודרכי השתלשלות הזיכרון

ד"ר נעמה שי"ק
  1.  פ. לוי, השוקעים והניצולים, ישראל, 1987, עמ' 120. 
  2. ערך קצר באנציקלופדיה של השואה; פרק בספרו של מרק בר, מגילת אושוויץ, בר, מגילת אושוויץ, ע"ע 106-113. ; עיסוק שולי במאמר "חגרה בעוז מותניה" של יהודית באומל, י. ת. באומל, "'חגרה בעוז מותניה': גיבורות השואה בזיכרון הקולקטיבי",דפים לחקר תקופת השואה מאסף י"ג (1996), אוניברסיטת חיפה, ע"ע 201-189.; עמוד וחצי בספר אנשים ואפר, י. גוטמן בהשתתפות קבוצת חברים-אסירים, עמ' 143-141.; אזכור בספר דמיוני, מ. גוברין, השם, ישראל, 1995. 
  3. מלמן, "אגדת שרה", ע"ע 342-346.
  4. שם, ע"ע 21-20.
  5. לוי, השוקעים והניצולים, עמ' 59-58.
  6. ראה לדוגמא: ח. יבלונקה, אחים זרים – ניצולי השואה במדינת ישראל 1952-1948, ירושלים, 1994, עמ' 61-44.
  7. במקום אחר נאמר על-ידי בת-דודתה של מלה כי היא נולדה ב-1920: G. Weisblum, "The Escape and Death of the 'Runner' Mala Zimetbaum", in They Fought Back. The Story of the Jewish Resistance in Nazi Europe, Suhl, Y., ed., London, 1967, pp. 207.
  8. הצבא הבלגי נכנע ב-28 במאי 1940. 
  9. Weisblum, "The Escape and Death of the 'Runner' Mala Zimetbaum", p. 207
  10. המשרד הראשי לביטחון הרייך (Reichssicherheitshauptamt - RSHA), נוסד ב-1939. מיזג בתוכו את משטרת הביטחון (גסטפו והמשטרה הפלילית) ושירות הביטחון. היה אחד המשרדים הראשיים של הס"ס.
  11. W. Kielar, Anus Mundi. 1,500 Days in Auschwitz/Birkenau, New York, 1980, pp. 224-263.
  12. Czech, Auschwitz Chronicle, p. 710
  13. בספרו קובע ויסלב קילר כי היה זה איש הס"ס טאובה (Taube). Kielar, p. 255
  14. כך למשל: . הודעתה של רעיה כגן במשטרת ישראל, לשכה 06, TR.3/1645, איו"ש, ירושלים, 29.5.1961, עמ' 6; A. Cyra, "The Romeo and Juliet of Our Times", Promemoria 5-6 (January 1997), p. 27.
  15. כך למשל אצל: כגן, נשים בלשכת הגיהנום, עמ' רי.
  16. Czech, Auschwitz Chronicle, pp. 239-240, 650-651, 710 
  17. כגן, עדות, משפט אייכמן : עדויות, עמ' 1193.
  18. בכרוניקה המקיפה שלה על אושוויץ מציינת החוקרת דנוטה צ'ך את התאריכי הבריחה המדויקים: מלה ואדק ברחו ב-24 ביוני 1944 ונתפסו ב-6 ביולי 1944. Czech, Auschwitz Chronicle, pp. 650-651
  19. כזכור, ביטוי בו השתמשה רעיה כגן. ראה: כגן, עדות, משפט אייכמן : עדויות, עמ' 1194.
  20. מעניין לציין כי בנדר אף קובעת כי בריחתה של מלה והסיפור על הפשעים יוכל לגרום ל"בושה גדולה [לגרמניה]": "... זי האט געוויסט צופיל סודות, צופיל פון גרוילעכקייטן, וואס ווערן אפגעטאן אין לאגער. איר זיין אויף דער פריי, קאן פיל שאדן ברענגען..." עדותה של ב. בנדר, 0.33/1469, איו"ש, ירושלים, 19.9.1945, עמ' 1.  
  21. יוצאת מן הכלל במקרה זה היא רעיה כגן. כפי שציינתי, כגן מציינת כבר בספרה שיצא לאור ב-19477 והתבסס על רשימות שכתבה מיד לאחר המלחמה, כי לדעתה מלה לא הצליחה לגנוב מאנשי הס"ס מסמכים המוכיחים את הנעשה באושוויץ. ראה: כגן, נשים בלשכת הגיהנום, עמ' רח. 
  22. בנדר, עמ' 2.
  23. מעניין לציין, כי בהמשך מציינת בנדר את המקום האמיתי בו נתפסה מלה. שם, עמ' 2.
  24. בנדר, עמ' 2. 
  25. ברוב האזכורים האחרים מופיע שמה של מריה מנדל באופן מפורש. יתרה מכך, מנדל היתה מפקדת המחנה ולא מפקדת בלוק.
  26. בנדר, עמ' 3.
  27. ה-"פוליטישה אבטיילונג" היה המדור שעסק בשמירה על הבטחון במחנה: מניעת קשר בין אסירים, סיכול נסיונות התמרדות, פיקוח על ביצוע התקנות הפנימיות של המחנות השונים. במחלקה זו הועסקו קציני ס"ס ולהן היו מזכירות מבין העצורות. במדור זה בוצעו חקירות גם עבור הגסטפו שבסביבה ובמקומות אחרים.
  28. במחלקה זו בו טיפלו ברישום מיתות האסירים. עד ה-25.2.43 נרשמו  במחלקה זו כל המיתות במחנה, מלבד המתות בתאי הגז. הנשלחים לתאי הגזים ישר מהטרנספורט לא נרשמו כלל. תיקיהם של אלה שנכנסו למחנה ונשלחו בהמשך לתאי הזגים הושמדו. מתאריך זה הופסק כליל רישום מיתות היהודים ונרשמו רק מיתות "מיוחדות" של אסירים שהתאבדו או ברחו וכן של יהודים שנשלחו למחנה על-ידי משטרת הפלילים שהיוו מיעוט זעום במחנה. באביב 1943 החלו להגיע מכתבים ממחלקות דומות ברחבי גרמניה שהביעו תמיהה לגבי מספר המיתות המרובה בעיירה קטנה כאשוויץ ותהו האם הם רושמים את כל המיתות החל מ-1870. כתוצאה מכך, הורה מפקד המחלקה בתקופה, גרבנר, לרשום כל 180 מיתות כמיתה אחת. מובן ששם זה היה חלק מהקמופלאז' הנאצי. לכאורה, נרשמו בו רק מיתית "טבעיות", למעשה היו מיתות אלה יופמיזם להמתה בזריקות פנול ללב האסירים או באמצעות גז.  
  29. המומתים בגזים לא עברו כלל את הרישום ונשלחו ישירות להמתה. תיקיהם של אלה שנכנסו למחנה ורק אחר-כך  נשלחו לתאי הגזים הושמדו.
  30. הודעתה של רעיה כגן במשטרת ישראל, עמ' 6.
  31. בפתיח ספרה אומרת כגן עצמה: "קומץ האנשים שישבו בשטאבסגבוידה היה רק נוה במדבר שנתקרא אושוויץ ובירקנאו. אין ללמוד מגורלו של קומץ זה, על גורל ההמונים שנשמדו בסביבה, במרחק שני קילומטרים וחצי." כגן, נשים בלשכת הגיהנום, לא צוין מספר עמוד. נקודה זו מחזקת את דבריו בנוגע ליכולת עדותם של ניצולים "מן השורה". ראה: לוי, השוקעים והניצולים, עמ' 26-24.
  32. כגן, עדות, משפט אייכמן : עדויות, עמ' 1193.
  33. כגן, עדות, משפט אייכמן, עמ' 1194.
  34. מרגוט דרקסלר (Drexler) היתה יחד עם אירמה גריזה (Grese) אחת ממשגיחות (Aufseherin) הס"ס הבולטות באכזריותן. שתיהן שימשו גם כקצינות רישום (Rapportführer). שצ'לצקה, "הנשים", מתוך: אושוויץ אנטומיה של מחנה מוות, עמ' 390. 
  35. כגן, נשים בלשכת הגיהנום, עמ' רח.
  36. כגן, עדות, משפט אייכמן, עמ' 1994-1193. 
  37. כאמור, ישנו ויכוח האם היה זה ריטר או טאובה. ראה הערה מס' 19. 
  38. Weisblum, "The Escape and Death of the 'Runner' Mala Zimetbaum", pp. 212-213
  39. Ibid., p. 213 
  40. Ibid., p. 213
  41. אולבסקי-זלמנוביץ, עמ' 20. 
  42. כגן, נשים בלשכת הגיהנום, עמ' רי.ד
  43. כגן, עדות, משפט אייכמן, עמ' 1194. 
  44. שם, עמ' 1194.
  45. כגן, נשים בלשכת הגיהנום, עמ' רח.
  46. שם, עמ' רט.
  47. שםנשים בלשכת הגיהנום, עמ' רט.
  48. כגן, עדות, משפט אייכמן, עמ' 1194.
  49. כגן, עדות, משפט אייכמן, עמ' 1184.
  50. שם, עמ' 1202.
  51. ראה:  Cyra, p. 27 
  52. שם, עמ' 151. 
  53. פנלון, עמ' 151.
  54. שם, עמ' 151.
  55. שם, עמ' 151.
  56. Nomberg-Przytyk, p. 104
  57. זילברשטיין, עמ' 11-10.