המכון הבין-לאומי לחקר השואה

קמנקה סטלינדורפסקאיה הייתה מושבה יהודית חקלאית שנוסדה בראשית המאה התשע-עשרה. בין שתי מלחמות העולם חיו בה כ-800 יהודים, שהיו כ-90 אחוזים מאוכלוסייתה. רובם עסקו בחקלאות, והיו מאורגנים בקולחוז יהודי שאף קיבל סיוע של ה"אגרו-ג'וינט". בראשית שנות השלושים של המאה העשרים קיבלה כל נפת סטלינדורף מעמד של אוטונומיה יהודית, מעמד שהתבטא בעיקר בשימוש בשפת היידיש ברשויות המקומיות ובפיתוח מוסדות תרבות וחינוך בשפה זו. כמו כן פעלה בקמנקה "מועצה יהודית ממלכתית".
עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות אסרו השלטונות הסובייטיים על תושבי קמנקה להתפנות עד 14 באוגוסט 1941, ובשל כך הצליחו רק מעטים מהם לברוח מזרחה לפני כניסת הגרמנים לאזור ב-16 באוגוסט 1941. בתחילה הושארו היהודים בבתיהם, אך עם התארגנות השלטון האוקראיני המקומי הם רוכזו בצפיפות בגטו שהוקם ברחוב אחד, סמוך לבניין בית הכנסת. היהודים חויבו לשאת סרט שרוול ועליו מגן דוד צהוב, ונאסר עליהם לצאת מהגטו. ב-29 באפריל 1942 נלקחו מהגטו כל המבוגרים הכשירים למחנה עבודה באוודוטייווקה (Avdotievka), לעבודה בסלילת כבישים.
ב-29 במאי 1942 הובלו הנשים, הילדים והקשישים שנשארו בגטו לזלטוֹאוּסטובקה (Zlatoustovka) ונרצחו שם. במקביל הוגברה השמירה על אסירי המחנה. המחנה חוסל ב-26 בדצמבר 1942, והאסירים שנשארו בו הועברו למקום אחר. רבים מהם נרצחו בדרך.