המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בקולקי כ-750 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר בעצים, בפרוות ובתוצרת חקלאית וכן ממסחר זעיר וממלאכה, ונעזרו בבנק עממי יהודי ובארגון עזרה הדדית. בקולקי פעלו ספריות בעברית וביידיש וחוגי דרמה.
בספטמבר 1939 עבר האזור לידי הסובייטים.
הגרמנים כבשו את קולקי ב-3 ביולי 1941, ומיד הוקמו בה יודנרט ושירות סדר יהודי של חמישה אנשים. כעבור זמן מה רצחה המשטרה האוקראינית 50 גברים יהודים.
באוקטובר 1941 רוכזו היהודים בגטו לא מגודר. לאחר שצורפו אליהם יהודים מכפרי הסביבה הגיע מספרם ל-2,500. הם גויסו לעבודת כפייה בסביבות העיירה. בתחילת קיץ 1942 נרצחו יושב ראש היודנרט ושניים מחברי היודנרט.
חיסולו של גטו קולקי החל בספטמבר 1942. הגרמנים כיתרו את הגטו ורצחו את תושביו בבורות מחוץ לעיירה. 40 עובדים הורשו להישאר בגטו. רוב הבורחים והמסתתרים נתפסו ונורו, ורק אחדים מהם הצטרפו לקבוצת העובדים. קבוצה של 15 צעירים ברחה מצוידת במעט נשק ליערות הסביבה, ושם תקפו חבריה שוטרים אוקראינים ובעלי תפקידים אחרים והשיגו כלי נשק נוספים. במצוד של הגרמנים נפלו שבעה מהם, ושמונה הצטרפו לפרטיזנים רוסים.
באוקטובר 1942 שוב כיתרו את הגטו שוטרים גרמנים ואוקראינים, ולהוציא יהודים אחדים שברחו, הולכו כל יושביו לבור ונרצחו.