המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Sanok, גירוש מהעיירה, 1939.
ארכיון יד ושם, 114DO2

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בסנוק כ-5,000 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, מתעשייה זעירה וממלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה, המתכת והמזון. היו בהם בעלי מקצועות חופשיים, רובם רופאים ועורכי דין. היהודים הסתייעו בג'וינט, במוסדות אשראי ובקופות גמ"ח. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים היו מאורגנים באגודות. בעיר פעלו בית יתומים וכן חברות סעד וצדקה. בתלמוד התורה שבסנוק למדו מאות תלמידים. כמו כן היו בעיר בתי ספר של אגודת ישראל ושל "המזרחי" ובית ספר מקצועי לאריגה. בעיר פעל "בית יהודי" – מועדון שהתקיימה בו פעילות ציונית, פעלה בו ספרייה עברית ולמדו בו עברית. בעיר הייתה גם אגודת ספורט יהודית. בסנוק פעלו סניפים של כל המפלגות הציוניות וכן סניף של הבונד וסניפים של אגודת ישראל ושל צעירי אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את סנוק ב-9 בספטמבר 1939. הם החלו לחטוף יהודים לעבודת כפייה, הטילו עליהם עוצר לילה, ואסרו עליהם לקנות מזון בשוק העירוני. הגרמנים גם העלו באש בתי כנסת; יוסף רבך (Rabakh), שביקש להציל ספר תורה מאחד מהם הושלך אל האש ונספה.
מועצת עיר אוקראינית שניהלה את סנוק בשבועות הראשונים לכיבוש הטילה על יהודי העיר תשלום כופר.
באמצע ספטמבר 1939 פרצו הגרמנים לדירות היהודים, שדדו רכוש והכו יהודים רבים. ראשי משפחות יהודיות נצטוו להתרכז, ואחרי סלקציה נצטוו קצתם לצאת עם משפחותיהם מזרחה, אל מעבר לנהר סן (San), לאזור מזרח גליציה שבשליטת ברית-המועצות. בקיץ 1940 הגלו אותם הסובייטים לרחבי ברית-המועצות.
על היהודים שנשארו בסנוק הוטלו מפעם לפעם תשלומי כופר, תנועתם הוגבלה, והם נלקחו לעבודת כפייה. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הוקם בעיר יודנרט, והוטל עליו להעמיד לרשות הגרמנים עובדי כפייה ולספק להם חפצי ערך, רהיטים וציוד ביתי.
בקיץ 1941 הוקם בסנוק רובע יהודי, שעדיין לא היה לפי שעה גטו סגור. לרובע זה הובאו יהודים מיישובי הסביבה, והיודנרט וסניף יס"ס בעיר פתחו מטבחים ציבוריים וחילקו בהם מאות ארוחות חמות מדי יום. בספטמבר 1941 תפסו הגרמנים קבוצת יהודים מתפללים וגירשו אותם לאושוויץ. בתקופה זו נהגו אנשי גסטפו לרצוח יהודים שנקרו בדרכם ברחובות העיר. בתחילת 1942 גברו החטיפות לעבודת הכפייה ולמחנות העבודה באזור.
בקיץ 1942 הועברו לרובע היהודי יהודים נוספים מיישובי הסביבה. בספטמבר 1942 הפך הרובע היהודי לגטו סגור. לפי מקור אחד היו בו אז כ-8,000 יהודים, ולפי מקור אחר – כ-13,000.
ב-5 בספטמבר 1942 יצאה הפקודה לגירוש היהודים מסנוק. מי שנתפסו במקומות מחבוא נרצחו בבית הקברות בעיר. רוב היהודים גורשו למחנה זסלב (Zaslaw) שליד העיר, שרוכזו בו יהודים מכל הנפה, ומשם גורשו בכמה טרנספורטים למחנה ההשמדה בלז'ץ.
אחרי הגירוש נותרו בעיר כ-1,500 יהודים; כ-300 מהם נשארו בגטו, והאחרים הוחזקו בתנאי מחנה ליד מקומות העבודה. בינואר 1943 רוכזו בגטו כל היהודים שעבדו בעיר. בפברואר חוסל הגטו ויושביו גורשו למחנה זסלב, ומשם לבלז'ץ.