המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשנות העשרים של המאה העשרים ישבו בסטרודוב כ-4,100 יהודים. תהליכי מודרניזציה ועיור בברית-המועצות הביאו לידי ירידה ניכרת במספרם, וערב מלחמת העולם השנייה היו בה 1,630 יהודים – כ-13 אחוזים מכלל תושביה.
בימי השלטון הסובייטי התפרנסו רוב יהודי סטרודוב ממלאכות למיניהן, ובמקום גם הוקם קולחוז יהודי. בסטרודוב פעלו בית ספר יהודי וגימנסיה יהודית ביידיש.
סטרודוב נפלה בידי הגרמנים ב-18 באוגוסט 1941. בסוף ספטמבר 1941 רוכזו כ-1,400 יהודים בגטו שהוקם בפאתי העיר. היהודים נלקחו לעבודת כפייה וקיבלו בתמורה 100 גרם לחם ביום. ב-1 באוקטובר 1941 נורו למוות 272 יהודים (או 400, על-פי מקורות אחרים). בחמשת חודשי קיומו של הגטו מתו בו יותר מ-150 יהודים בגלל התנאים הקשים ששררו בו.
גטו סטרודוב חוסל ב-1 במרס 1942, והיהודים שנותרו בו, כ-800 בני אדם, נרצחו. המשטרה המקומית השתתפה השתתפות פעילה בריכוז היהודים והובלתם למקום הרצח ובהובלתם.