בין שתי מלחמות העולם ישבו בסטורוז'ינץ כ-2,500 יהודים – כרבע מאוכלוסייתה– והתפרנסו ברובם ממסחר וממלאכה. שלושה מפעלים לעיבוד עורות היו בבעלות יהודים. כמה מהיהודים היו בעלי מקצועות חופשיים ופקידים. יהודי העיר הסתייעו בקופת גמ"ח ובאגודות צדקה וסעד מסורתיות. ילדי הקהילה למדו בחדרים פרטיים, בתלמוד תורה שלמדו בו גם עברית שעתיים ביום ובישיבה, ועד 1934 הייתה בעיר גם גימנסיה עברית. בעיר פעל מועדון ספורט יהודי. היה בעיר סניף של ההסתדרות הציונית, ופעלו בה תנועות נוער ציוניות והכשרה חלוצית וכן סניף של המפלגה היהודית הרומנית. כמו כן היו בעיר יהודים חברי הבונד וקומוניסטים יהודים.
ב-1940 סופחה סטורוז'ינץ, עם צפון בוקובינה, לברית-המועצות והוחל בה החוק הסובייטי. מוסדות הקהילה היהודיים ובתי העסק נסגרו והסחורות הוחרמו. באביב 1941 הוגלו מהעיר עשרות משפחות של יהודים – סוחרים, תעשיינים, ציונים וחברי הבונד.
ב-3 ביולי 1941, אחרי שניזוקה העיר בהפצצות של חיל האוויר הגרמני, נסוג ממנה הצבא האדום, ויחידות של הצבא הרומני כבשו אותה ופתחו במעשי רצח ושוד. חיילים רומנים ירו בלי הבחנה ברחובות, בבתים ובחצרות, ופגעו בנשים וגברים, ילדים וזקנים, והפסיקו את ההשתוללות רק לאחר יומיים. בימים אלו נרצחו כ-200 יהודים ובהם ראשי הקהילה לשעבר, סולומון דרימר וסימון שפר. כמו כן נרצחו באותם ימים כמעט כל יהודי הכפרים שסביב סטורוז'ינץ, ובסך הכל אלפי יהודים. אוקראינים מקומיים בזזו את בתי היהודים. עשרות יהודים הצליחו לברוח, מהם ליער ומהם אל מעבר לדנייסטר. כ-300 יהודים נמלטו בעגלות לצ'רנוביץ' (Czernowitz). הגברים נכלאו במבנה הפנימייה של הגימנסיה המקומית, ואילו הנשים נכלאו בבית הספר היסודי, בלי אוכל ומים לשתייה
שבועיים אחרי שכבשו הרומנים את העיר הוקם גטו בחמישה רחובות בדרומהּ, והיהודים הועברו אליו. בתיהם נבזזו בידי תושבי העיר, והבתים שלא נחרבו נתפסו בידי נוצרים. יהודי הגטו גויסו לעבודת כפייה וחויבו לשאת את הטלאי הצהוב. שעות התנועה בגטו הוגבלו, והוגבלו גם שעות הקנייה בשוק. מדי יום גורשו קבוצות יהודים מהגטו למחנה אדינטי (Edineti) בבסרביה ומשם לאחר זמן מה לטרנסניסטריה. גברים יהודים נשלחו לעבודת כפייה, וראשי ועד הגטו הוכרחו לטאטא את הרחובות כדי להשפילם. בני ערובה נלקחו מקרב היהודים.
כל יהודי הגטו למעט 11 משפחות של יהודים שהיו דרושים להבטחת השירותים החיוניים – שלושה רופאים, רוקח ומומחים לעיבוד עץ ולעיבוד כוהל – גורשו ברגל בקבוצות של כמה מאות איש כל אחת למחנה אדינטי. אחרוני היהודים יצאו מגטו סטורוז'ינץ ב-13 באוקטובר 1941; הם הועברו ברכבת למחנה מרקולשטי (Marculesti) ומשם לטרנסניסטריה ב-5 באוגוסט 1941 הגיעה קבוצה של כ-300 ממגורשי סטורוז'ינץ לוולצ'ינץ' (Volcineti) שעל הדנייסטר, סמוך לאטקי (Atachi). רבים מהם נורו או טובעו בנהר בידי השוטרים המלווים, שכן הגרמנים עדיין לא אפשרו להם לחצות אותו. יהודים אלו רוכזו במחנות על גדת הנהר, בצד הרומני, עד אוקטובר-נובמבר 1941.
המגורשים שהגיעו לטרנסניסטריה פוזרו במחנות ובגטאות. רק עשירית מהם שרדו.
