המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Tomaszow Mazowiecki, אנשי המשטרה היהודית עם ילדים מהגטו.
ארכיון יד ושם, 56AO2
Poland ,Tomaszow Mazowiecki, גילוח שיער ראשה של יהודיה. ארכיון יד ושם, 55GO9
Poland ,Tomaszow Mazowiecki, ילדים וגברים יהודים יחפים ליד קיר בגטו. ארכיון יד ושם, 1597/122

בין שתי מלחמות העולם חיו בטומשוב מזובייצקי כ-10,000 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רובם עסקו במסחר ובמלאכה, ורבים עבדו בבית חרושת למשי מלאכותי. יהודי העיר הסתייעו באיגודים מקצועיים יהודיים, ובעיר פעלו מוסדות צדקה רבים, ובהם בית יתומים ובית אבות, שנעזרו בתרומות של בני העיר שהיגרו מפולין. ילדי הקהילה למדו בשלושה בתי ספר ממשלתיים ליהודים בפולנית ("שבסובקה"), בתלמוד תורה ובבית ספר "יסודי התורה" של אגודת ישראל, בגימנסיה יהודית דו-לשונית פולנית-עברית, במכללה עממית יהודית שלמדו בה גם לא-יהודים וגם בגימנסיות פולניות. מפלגות ותנועות נוער ציוניות פעלו בעיר וקיימו הכשרה חלוצית, וכן פעלו בעיר הבונד ותנועת הנוער שלו ואגודת ישראל. יהודים רבים היו חברים במפלגה הקומוניסטית בעיר. ליד רוב המפלגות פעלו אגודות תרבות, חוגים לדרמה וספריות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בטומשוב מזובייצקי כ-13,000 יהודים.
הגרמנים כבשו את טומשוב מזובייצקי ב-5 בספטמבר 1939. כבר ב-13 בספטמבר 1939 נעצרו כ-1,000 מתושבי העיר ובהם כ-300 יהודים. כ-90 גברים יהודים שנתפסו בראש השנה או ביום הכיפורים שולחו למחנה הריכוז בוכנוולד; רק 13 מהם שרדו עד סוף המלחמה. כמו כן החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודת כפייה. ליהודים הותר להימצא ברחובות העיר רק בין שמונה בבוקר לשתים-עשרה בצהריים. ב-16 באוקטובר 1939 שרפו הגרמנים את בית הכנסת הגדול, וב-7 וב-14 בנובמבר עלו באש עוד שני בתי כנסת.
כמה יהודים, רבים מהם בני נוער, ברחו בחודשי הכיבוש הראשונים לאזור שבשליטת ברית-המועצות. למרות זאת גדל מספר היהודים בטומשוב מזובייצקי, שכן בסוף 1939 ובתחילת 1940 הגיעו אליה פליטים רבים מאזור לודז' ומאזור ורשה.
בסוף 1939 הוקם בעיר יודנרט. בראש היודנרט עמד ברוך שפס (Sheps), וסגנו היה לייבוש ורזגר (Warsager). כמו כן התארגן שירות סדר יהודי בפיקודו של יוסף גולדברג. בסוף 1940 נאסר שפס בידי הגסטפו, הוכה קשות ומת, ובמקומו מונה סגנו. מראשית דצמבר 1939 נדרש היודנרט לספק לגרמנים 1,000 עובדים יהודים מדי יום. ב-1942-1940 נשלחו מאות גברים יהודים מהעיר לעבודת כפייה בכפרים שמחוץ לעיר ובמחנה העבודה זוודה (Zawada). בעקבות בואם של הפליטים מאזור ורשה ומאזור לודז', הגיע מספר היהודים בטומשוב מזובייצקי ביוני 1940 ל-16,500.
ב-20 בדצמבר 1940 נצטוו יהודי טומשוב מזובייצקי להתרכז בגטו. הגטו, בפיקודו של מושל הנפה קרל גלן (Karl Glehn), הוקם בשלושה חלקים שונים של העיר. על היהודים נאסר לצאת מהגטו ללא רישיון, אך הם הרבו להפר את האיסור.
במרס 1941 הגיעו לטומשוב מזובייצקי כ-1,000 פליטים יהודים מפלוצק (Plock). היודנרט הפעיל מטבח ציבורי, ובהדרגה גדל מספר הארוחות שחולקו בו ל-1,500 ביום.
מצב היהודים החמיר, ולמרות גלי הפליטים שהגיעו אליה ירד בהדרגה מספר היהודים בעיר – קצתם נשלחו למחנות לעבודת כפייה במחוז לובלין, אחרים עזבו או נפטרו. במאי 1941 היו בטומשוב מזובייצקי 15,306 יהודים, מהם 3,536 פליטים.
באוקטובר 1941 גורשו כ-1,500 יהודים מהעיר לעיירות בסביבה: ז'רנוב (Zarnow), דז'וויצה (Drzewica), ביאלה רווסקה (Biala Rawska) ונובה מיאסטו (Nowe Miasto). ב-25 בדצמבר 1941 פונו שניים משלושת רובעי הגטו, ויושביהם הועברו לרובע האחד שנותר או גורשו לאופוצ'נו (Opoczno). בגטו שררה צפיפות קשה, ויותר מעשר נפשות נדחסו לעתים בחדר אחד.
ילדים בגיל בית ספר יסודי ותיכון למדו בחשאי עד 1941. אחד המורים היה ד"ר בורנשטיין, המנהל לשעבר של הגימנסיה היהודית. בנובמבר או בדצמבר 1941 נסגר המטבח הציבורי, בשל מחסור במזון. בגטו פעל בית חולים ובו 60 מיטות, וניהל אותו ד"ר אפרים מורדקוביץ' מלודז'. סגל בית החולים התמודד בגבורה עם מגפת הטיפוס שפרצה בגטו ב-1941 בגלל תנאי התברואה הירודים.
מאות יהודים, ובהם ילדים רבים, נהרגו מיריות השוטרים הגרמנים כשניסו להבריח מזון לגטו. בסוף אפריל ובתחילת מאי 1942 רצחו הגרמנים 200-100 יהודים, ובהם אנשי אינטליגנציה וכמעט כל חברי היודנרט.
בין קיץ לסתיו 1942 הגיעו לגטו שמועות על הגירוש הגדול בגטו ורשה וחיסול גטו פיוטרקוב טריבונלסקי (Piotrkow Trybunalski). ב-28 באוקטובר 1942 בשעות הלילה הקיפו את הגטו שוטרים גרמנים ופולנים וכן כוחות של אוקראינים ולטווים חמושים במקלעים. יהודים רבים שניסו לברוח מהגטו נפצעו או נהרגו. למחרת הודיעו הגרמנים ליודנרט כי כל יהודי הגטו יגורשו "מזרחה". מהערב ועד שעות הבוקר של 30 באוקטובר 1942הובאו לטומשוב מזובייצקי מאות יהודים מהעיירות ביאלה רווסקה, רווה מזובייצקה (Rawa Mazowiecka) ואויזד (Ujazd) וכן מכפרי הסביבה. הם רוכזו במגרש מגודר בתיל, ורבים מהם נהרגו בתוך כך.
ב-31 באוקטובר 1942 ריכזו שוטרים גרמנים את כל היהודים שהיו בגטו טומשוב מזובייצקי, מקומיים ופליטים גם יחד, והחל הגירוש לטרבלינקה. למחרת, 1 בנובמבר, הופסקו השילוחים והיהודים השלו את עצמם שהגירוש תם, אך ב-2 בנובמבר התחדשה האקציה; בסך הכל גורשו לטרבלינקה כ-15,000 יהודים, ועוד מאות יהודים נרצחו במקום.
לאחר חיסול הגטו נותרו בטומשוב מזובייצקי 1,300-900 יהודים, רובם פליטים צעירים; מיהודי העיר נותרו בין 100 לכמה מאות: בעלי מלאכה, קומץ של בעלי מקצועות חופשיים ושרידים של סגל בית החולים, של היודנרט ושל השוטרים היהודים. יוסף גולדברג מונה לראש שירות הסדר היהודי, ולסגנו מונה מולק (Mulek) מילשטיין. יהודים אלו שוכנו באזור מצומצם שכונה "הגטו הקטן". הגטו הקטן הוקף גדר תיל ושמרו עליו גרמנים, פולנים ואוקראינים. יושביו יצאו לעבודה יום-יום תחת משמר. קצתם אספו ומיינו את הרכוש שנותר בגטו, וקצתם עבדו בסדנאות שבגטו ובמפעלים שבצד הארי.
ב-5 בינואר 1943 הקיפו שוטרים גרמנים ואוקראינים את הגטו והביאו אליו משאיות ועגלות. 250 יהודים גורשו לאויזד ומשם לטרבלינקה.
בפברואר 1943 רצחו שני שוטרים גרמנים 21 יהודים. עם הנרצחים נמנו רופאים, ובהם ד"ר מורדקוביץ', וכמה מהשוטרים היהודים. הנרצחים נקברו בבית הקברות היהודי.
במרס 1943 נרצחו ארבעה יהודים בגטו ונשדד רכושם של היתר. שתי קבוצות של בעלי מלאכה שולחו מהגטו למחנות העבודה בבליז'ין (Blizyn) ובפיונקי (Pionki).
במאי 1943 היו בגטו 900-600 יהודים. אחרי סלקציה שנעשתה בגטו ב-31 במאי 1943 הועברו רוב היהודים למחנה העבודה בליז'ין. היהודים הנותרים, 38-36 בני אדם, נצטוו לנקות את הגטו, וב-5 בספטמבר 1943 הועברו למחנה העבודה בסטרחוביצה (Starachowice).