המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

זמושץ' (Zamość)

מקום לפני המלחמה: עיר נפה במחוז לובלין (Lublin), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז לובלין

Poland ,Zamosc, חיילים מתעללים ביהודים. Poland ,Zamosc, חיילים מתעללים ביהודים.

בין שתי מלחמות העולם חיו בזמושץ' כ-10,300 יהודים – כמעט מחצית אוכלוסייתה. בפרעות שהתחוללו בעיר ב-1918 וב-1920 נרצחו שבעה יהודים ונפצעו עשרות בידי חיילים אוקראינים ופולנים.
בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה עזבו מאות צעירים יהודים את העיר והיגרו לארצות שמעבר לים בחיפוש אחר עתיד כלכלי טוב יותר. יהודי זמושץ' התפרנסו מתעשייה זעירה (בעיקר של מוצרי הלבשה והנעלה ושל רהיטים), ממסחר ומשירותים, בעיקר בתחום התחבורה. בעיר היו איגודים מקצועיים רבים של יהודים, ומאות בעלי מלאכה וסוחרים היו חברים בהם. בזמושץ' פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, אגודת ישראל והבונד, והיו ביהודים גם קומוניסטים שפעלו במחתרת. בעיר פעלו קופת גמ"ח בסיוע הג'וינט, חברות סעד מסורתיות, בית יתומים, בית זקנים, בית חולים משוכלל ומרפאה.
עם מוסדות החינוך היהודי בזמושץ' נמנו גני ילדים, בית ספר עברי של רשת "תרבות", בית ספר עברי של רשת "יבנה" (פעל עד 1923), בית ספר עממי יידישאי על שם י"ל פרץ מיסודו של ארגון ציש"א וגימנסיה יהודית פולנית. בזמושץ' פעלו גם כמה ספריות יהודיות, חוגי דרמה וספרות ושלושה מועדוני ספורט יהודיים, ויצאו בה לאור כמה כתבי עת ביידיש. ארגון טא"ז הקים בעיר בית ילדים לילדים ממשפחות נזקקות וארגן בעבורם קייטנות קיץ.
לאחר פלישת הגרמנים לפולין הגיעו לזמושץ' ב-4 בספטמבר 1939 פליטים יהודים מקליש (Kalisz), מאזור קילצה (Kielce), מצ'נסטוחובה (Czestochowa) וממקומות אחרים במערב פולין, בדרכם לאזור הכיבוש הסובייטי במזרח פולין. ב-9 וב-12 בספטמבר 1939 הפציצו הגרמנים את זמושץ'. בהפצצות נהרגו כ-500 יהודים, ורבים נמלטו ליערות ולכפרים הסמוכים.
הגרמנים כבשו את זמושץ' ב-14 בספטמבר 1939. יהודים שחזרו מכפרי הסביבה שנמלטו אליהם מאימת ההפצצות, גילו כי גרמנים ופולנים בזזו את בתיהם וחנויותיהם. ב-26 בספטמבר פינו הגרמנים את העיר על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, והסובייטים תפסו את מקומם. כעבור שבוע נסוגו הסובייטים, וקבוצת יהודים מזמושץ' הצטרפה אליהם. זמושץ' נותרה כשבוע ללא שלטון, ובפרק הזמן הזה תקפו פולנים רבים את היהודים באשמת שיתוף פעולה עם הסובייטים.
עם שובם של הגרמנים לעיר ב-7 באוקטובר 1939 היו בזמושץ' 4,984 יהודים. מיד החלו חטיפות יהודים לעבודת כפייה, מעשי ביזה ומעשי התעללות. שלושה מהחטופים לא שבו עוד לבתיהם.
בתחילת דצמבר 1939 הקים הגסטפו בזמושץ' יודנרט שהיו חברים בו 12 עסקני ציבור. היודנרט נצטווה לגייס 600-500 עובדי כפייה מדי יום ביומו ולשלם מפעם לפעם דמי כופר גבוהים.
באמצע דצמבר הובאו לזמושץ' כ-500 מגורשים מוולוצלווק (Wloclawek) ומקולו (Kolo). כ-150 מהם, קשישים וילדים, הועברו לשצ'בז'שין (Szczebrzeszyn), 20 קילומטר מזמושץ'. 19 מהם, שניסו לשוב לזמושץ', נרצחו בינובצה (Janowce) הסמוכה.
בדצמבר 1939 הקים היודנרט ועד עזרה לפליטים; הוועד היה מסונף לארגון יס"ס בקרקוב. הוועד הקים מטבח ציבורי לחלוקת ארוחות חמות במחיר סמלי, ולעניים ביותר – בלי תשלום. המטבח התקיים עד חיסול הגטו בסתיו 1942. כמו כן סייע הוועד להקמת בית ספר, וזה פעל עד אפריל 1942. גם הג'וינט בוורשה הרים תרומה כספית חודשית, ובאביב 1940 שלח מצרכי מזון לקראת הפסח.
בסוף 1939 או בראשית 1940 חויבו היהודים לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד צהוב ונאסר עליהם לצאת מן העיר ולהשתמש בכלי רכב.
בינואר 1940 הוגדל מספרם של חברי היודנרט ל-24, וזמן קצר אחר כך הוחלף יושב ראש היודנרט הראשון, בן-ציון לובלינר, בעורך הדין מייצ'יסלאב גורפינקל. עזריאל שפס (Shafes), שעמד בראש מחלקת העבודה של היודנרט, היה ביחסים טובים עם הממונה הגרמני על עובדי הכפייה היהודים, פאול וגנר. שפס אִפשר ליהודים להשתחרר מימי עבודה תמורת תשלום לקופת היודנרט, והכסף הזה שימש לתשלום שכר לעובדים.
ביוני 1940 החלו הגרמנים בשילוח קבוצות של מאות יהודים למחנות עבודה במחוז לובלין. חמש מאות יהודים נשלחו למחנה ויסוקיה (Wysokie), ועוד מאות יהודים שולחו לביאלובז'גי (Bialobrzegi), קוולר (Kawalar), בלז'ץ ואיזביצה (Izbica). מקצת העובדים נרצחו במחנות בידי אנשי ס"ס. היודנרט ארגן משלוחי מזון ובגדים לעובדים היהודים שנשלחו לבלז'ץ. עם זאת, נאסרו משלוחי מזון ל-350 היהודים שעבדו במחנה קוולר. כמה מהיהודים שעבדו במחנה זה הורשו, תמורת שוחד גבוה, ללון בבתיהם, ועד נובמבר 1940 שוחררו גם יהודי זמושץ' שעבדו בבלז'ץ.
ב-1941 הוקם באיזביצה מחנה עבודה גדול, ו-2,000-1,500 יהודים מזמושץ' והסביבה שולחו לשם. כמו כן הוקם ליד זמושץ' מחנה עבודה קטן יותר – של "מינהל הבנייה האווירית הגרמנית".
בתחילת אפריל 1941 הוקם בזמושץ' גטו פתוח, וראש העיר הפולני קרול פוס (Karol Foss) ציווה על היהודים לעבור אליו עד 1 במאי, וָלא – יגורשו לקומרוב (Komarow). רק יהודים מעטים קיבלו היתר להישאר בבתיהם מחוץ לגטו. בגטו הצטופפו כ-7,000 יהודים, וגם כמה משפחות פולניות שסירבו להתפנות. הגטו לא היה מגודר, אבל היציאה ממנו הותרה רק בשעות מסוימות. עם זאת, פולנים היו רשאים להיכנס לגטו, והייתה בכך משום הקלה. עד פלישת הגרמנים לברית-המועצות ביוני 1941 פעל בגטו סניף דואר, באישור הגרמנים. בסוף 1941 הוקם בגטו שירות סדר יהודי של עשרה איש, צעירים ששירתו בצבא פולין. בחורף 1941/42 פרצה בגטו מגפת טיפוס. היודנרט הקים בגטו בית חולים, בניהולו של ד"ר פרידהופר (Frydhofer), ובית מרקחת.
באביב 1942 הגיעו לגטו אלפי מגורשים מפרוטקטורט בוהמיה ומורוויה ומגרמניה. מספר השוטרים היהודים הוכפל.
ב-11 באפריל 1942 גורשו כ-3,000 יהודים מזמושץ' למחנה ההשמדה בלז'ץ. על הגירוש הופקדו ז'נדרמים גרמנים ואנשי ס"ס בפיקודם של ברונו מאיירס (Bruno Meyers), מפקד הגסטפו בזמושץ', ועוזרו, קצין הגסטפו גוטהרט שוברט (Gotthard Schubert). כ-250 מסתתרים, קשישים וחולים, נרצחו במקום.
ב-30 באפריל 1942 צורפו אל 2,000 יהודי הגטו 2,100 יהודים מצ'כוסלובקיה לשעבר שהובאו דרך איזביצה וקבוצת מגורשים מדורטמונד (Dortmund) וממקומות אחרים במדינת וסטפליה (Westphalia) שבגרמניה, רבים מהם בעלי מקצועות חופשיים. אחדים מהם, רופאים, מצאו עבודה בבית החולים היהודי.
בתקופה זו הסגירו אנשי שירות הסדר היהודי לגרמנים 18 יהודים, והללו נרצחו מחוץ לגטו. ב-17 במאי 1942 החלה "אקציה של הזקנים" וב-27 במאי 1942 גירש הגסטפו כ-1,500 יהודים, ובהם קשישים רבים, למחנה ההשמדה בלז'ץ, בסיוע היודנרט ושירות הסדר היהודי. כמה מהקשישים נרצחו כבר בתחנת הרכבת.
ב-11 באוגוסט 1942, כשהיו הגברים בעבודה, גירשו ז'נדרמים גרמנים ואנשי ס"ס לבלז'ץ 500 יהודים, רובם נשים וילדים ממגורשי צ'כוסלובקיה לשעבר וגרמניה. לאחר הגירוש צומצם שטח הגטו, ובמקביל הותר ליהודים שעבדו בזמושץ' ובסביבתה בשירות הצבא הגרמני לשוב אליו מדי ערב ללינת לילה. בראשית ספטמבר 1942 גורשו לבלז'ץ עוד כ-400 יהודים מגטו זמושץ'.
ב-16 באוקטובר 1942 החל החיסול הסופי של גטו זמושץ'. תושביו נאספו בכיכר השוק, וכ-50 אנשי היודנרט ויהודים שעבדו בשירות הגסטפו נרצחו שם. כ-4,000יהודים גורשו ברגל לאיזביצה, מרחק 21 קילומטרים מזמושץ'. כ-100 מהם נורו בדרך. באיזביצה הוחזקו היהודים תחת כיפת השמים. מ-19 באוקטובר ועד 2 בנובמבר 1942 גורשו יהודים אלו בשלושה טרנספורטים לבלז'ץ ולסוביבור.
כ-300 יהודים שהושארו בגטו זמושץ' לאיסוף רכושם של המגורשים נרצחו במרס 1943.
בראשית מאי 1943 חיסלו הגרמנים את רוב מחנות העבודה שבאזור זמושץ'. כ-1,000 עובדים, רובם מזמושץ', גורשו למחנה הריכוז מיידנק.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog