המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בזדז'יינצ'יול כ-3,500 יהודים – כשלושה רבעים מכלל אוכלוסייתה. מרביתם עסקו במסחר, במלאכה ובמקצועות חופשיים ונעזרו בג'וינט ובארגוני סעד יהודיים מקומיים. בזדז'יינצ'יול הוקם סניף של הבנק העממי היהודי שמרכזו היה בווילנה, וכן פעלו בה מפלגות יהודיות, ובהן מפלגות ציוניות, אגודת ישראל והבונד, שעסקו בין השאר בפיתוח התרבות היהודית והחינוך היהודי בעיירה וקיימו בית ספר יידישאי, בית ספר עברי, מועדוני נוער וספרייה. בשרפות גדולות שהיו בזדז'יינצ'יול ב-1933 וב-1936 נפגעו ועלו באש כמחצית הבתים בעיירה, לרבות מוסדות יהודיים.
בעקבות כיבוש זדז'יינצ'יול בידי הצבא האדום ב-18 בספטמבר 1939 בוטלו המפלגות היהודיות, הולאמו או נסגרו בתי הספר היהודיים, חנויות פרטיות והוקמו קואופרטיבים, בהם הועסקו יהודי העיירה קואופרטיבים. כמו-כן הוחל בגיוס צעירים יהודים לצבא האדום.
הגרמנים כבשו את זדז'יינצ'יול ב-30 ביוני 1941. צעירים יהודים רבים יצאו בעקבות הסובייטים הנסוגים לפנים רוסיה, אך רק מקצתם הצליחו לחצות את קו החזית. החל ב-14 ביולי 1941 חויבו יהודי זדז'יינצ'יול לשאת טלאי צהוב ותנועתם הוגבלה. ב-15 ביולי 1941 כינסו הגרמנים את כל הגברים היהודים בני 16 עד 60, הפרידו מהם 120 מנכבדי הקהילה וכלאו אותם בנובוגרודק, ולמחרת היום רצחו אותם שם. בסתיו 1941 הוטלו על היהודים גזרות נוספות, ובהן החרמת רכוש ודברי ערך וגיוס לעבודת כפייה. ב-15 בדצמבר 1941 נשלחו 400 יהודי זדז'יינצ'יול לעבודה בדבוז'ץ (Dworzec). באותו חודש הצטוו יהודי העיירה למסור את כל דברי הפרוות שברשותם.
ב-22 בפברואר 1942 הוקם באזור השוק של זדז'יינצ'יול גטו, שכלל ארבעה רחובות והוקף גדר תיל. לגטו הועברו גם כ-1,500 יהודים מיישובים סמוכים. עם ההעברה לגטו הוקם בפקודת הגרמנים יודנרט, ובראשו הועמד בתחילה בתחילה שמואל קוסטין (Kostin) ואחריו הפעיל הציוני עורך הדין אלתר דבוז'צקי (Dwozecki). כמו כן הוקם בפקודתם שירות סדר יהודי בפיקודו של אברהם אלפרט(Alpert). ליד היודנרט פעל ועד לסיוע, כשעיקר המאמצים הופנו לחיפוש אחר "שיינן" – תעודות עבודה וחיים. עד אביב 1942 עלה מספר יושבי הגטו לכ-6,000, אך רבים מהם מתו במגפת הטיפוס שפשׂתה בו.
כ-60 צעירים יהודים מהעיירה, חברי "פועלי ציון" ו"השומר הצעיר", הקימו מחתרת בזדז'יינצ'יול כבר בחורף 1941/42. המחתרת פעלה בתאים קטנים, בהנהגתו של ראש היודנרט דבוז'צקי, שסייע ברכישת נשק ובהכנת תכניות ללחימה ואף הצליח להחדיר עשרה מחבריה לשורותיו של שירות הסדר היהודי בגטו. באביב 1942 נמלטו עשרות מחברי המחתרת עם נשקם ליערות והצטרפו ליחידות פרטיזנים. ב-19 באפריל 1942 יצא חבר המחתרת שלום פיולון (Piolon), בן 19, לפגוש איש קשר רוסי, אך זה הסגירו לגרמנים. למחרת נמלט דבוז'צקי עם עוד כמה מחברי המחתרת, ואת מקומו כיו"ר היודנרט מילא אליהו נובולנסקי . הם ניסו לשכנע פרטיזנים רוסים שפעלו באזור לפשוט על זדז'יינצ'יול ולהבריח יהודים ליער, אך אלה לא הסכימו וכעבור זמן מה אף רצחו את דבוז'צקי ואיש מחתרת נוסף, משה פוזדונסקי שמו.
ב-30 באפריל 1942 הייתה בגטו אקציה גדולה. היהודים רוכזו בבית העלמין הישן, ובסלקציה שנעשתה שם הופרדו צעירים ובעלי מקצוע מכל האחרים. הגרמנים ירו למוות בכ-1,200 יהודים ליד הכפר קורפיישה (Kurpiesze). לאחר אקציה זו נותרו בגטו יותר מ-1,500 יהודים. בהדרגה הצליחו כמה מאות יהודים צעירים להימלט ממנו אל היערות.
בחודשי מאי-יולי של אותה שנה הלך וגבר בגטו הלך הרוח כי יש להיערך לקראת אקציה נוספת. רבים חיפשו קשרים עם גורמים מחוץ לגטו כדי למצוא מסתור או להשיג נשק. במשך שלושה חודשים ברחו ליערות כ-200 יהודים.
גטו זדז'יינצ'יול חוסל באקציה שהחלה ב-6 באוגוסט 1942 ונמשכה שלושה ימים. הגטו כותר במפתיע, היהודים רוכזו בבית הכנסת וסביבו, הובלו לבית העלמין ונורו שם למוות. בסריקה בגטו התגלו כמאתיים יהודים במקומות מסתור. קצתם נורו, והנותרים שולחו לגטו נובוגרודק. בזמן האקציה נמלטו כ-40 צעירים יהודים עם מפקדם הירש קפלינסקי ליערות ליפצ'ני (Lipczany) והקימו פלוגת פרטיזנים. במרוצת הזמן מנתה פלוגתם כ-200 לוחמים ונודעה בפעולותיה הנועזות.