המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

וולברום (Wolbrom)

מקום לפני המלחמה: עיירה בנפת אולקוש (Olkusz), מחוז קילצה (Kielce), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז קרקוב

Wolbrom, Poland, שני נערים, אחד עם סרט זרוע.
<br>
ארכיון יד ושם, 8297/5 Wolbrom, Poland, שני נערים, אחד עם סרט זרוע.
ארכיון יד ושם, 8297/5

Wolbrom, Poland, בעלי תפקידים בגטו.
<br>
ארכיון יד ושם, 8297/6 Wolbrom, Poland, בעלי תפקידים בגטו.
ארכיון יד ושם, 8297/6

בין מלחמות העולם חיו בוולברום כ-4,500 יהודים – יותר ממחצית תושביה. הם התפרנסו ממסחר בתוצרת חקלאית, ממלאכה זעירה ומתעשייה. בוולברום פעלו איגודים של סוחרים ובעלי מלאכה יהודים, בנק יהודי וקופת גמ"ח להלוואות בסיוע הג'וינט. בוולברום פעלו סניפים של מפלגות ציוניות, של אגודת ישראל ושל הבונד. פעלו בה ספריות ציוניות, ספרייה של הבונד וחוג לדרמה. ילדי הקהילה למדו בחדרים ובתלמוד תורה ובבית הספר היסודי הממלכתי בעיירה, ומקצת הבנות למדו בבית הספר של רשת בית יעקב.
עם כיבוש וולברום ב-5 בספטמבר 1939 חיו בה כ-5,000 יהודים. צעירים יהודים נמלטו לעיירות סמוכות ולאזורים שבשליטת הסובייטים, אך רובם שבו אליה לאחר כמה שבועות. בשבועות הראשונים לכיבוש הוטל על היהודים עוצר לילה והם חויבו לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד כחול. קבוצות של יהודים נלקחו מדי יום לעבודת כפייה. אחת הגזרות הראשונות הייתה שילוחם של גברים יהודים לזוויירצ'יה (Zawiercie); הם הועסקו שם בפירוק מוצבים צבאיים ובבית חרושת לבטון. בספטמבר 1939 נתמנה בוולברום יודנרט בראשותו של יחיאל אנגלרד (Engelrad).
בסוף 1939 ובתחילת 1940, בשל קרבתה של וולברום למעברי גבול, הגיעו אליה פליטים יהודים רבים מאזורים שסופחו לרייך. במחצית השנייה של 1940 הגיעו לוולברום כ-3,000 יהודים שגורשו מקרקוב. באוקטובר 1940 פתח היודנרט מטבח ציבורי וחילק בו מאות ארוחות ביום. ב-1941 קם בוולברום סניף של ארגון יס"ס שסייע במימון המטבח. בשנים 1941-1940 חיסנה מחלקת התברואה של היודנרט את כל הילדים נגד אבעבועות שחורות. במרס 1941 הוקם בוולברום שירות סדר יהודי. ביולי 1941 גורשו לפחות 720 גברים יהודים מוולברום לכמה מחנות עבודה, ובהם פוסטקוב (Pustkow) ופלשוב (Plaszow).
בסוף 1941 או באביב 1942 (על-פי גרסאות שונות) הוקם בוולברום גטו. חנויות היהודים ודברי הפרווה שהיו ברשותם הוחרמו. הצפיפות בגטו הייתה חמורה, והתושבים סבלו חרפת רעב. בחורף 1941/42 רצח אדוארד באומגרטן, המפקד החדש של הז'נדרמריה, עשרות יהודים בעיירה.
במאי 1942 שולחו מאות גברים מוולברום למחנות עבודה ליד קרקוב. בסוף מאי 1942, לאחר גירוש יהודי קרקוב להשמדה, עצרו הגרמנים יהודים מוולברום שנמלטו ממחנות העבודה וחזרו לוולברום, הובילו אותם למקום לא ידוע ורצחו אותם שם. באוגוסט 1942 הובאו לוולברום כ-200 יהודים מיישובים קטנים בסביבה.
הגטו חוסל בראשית ספטמבר 1942. ב-4 בספטמבר כיתרו אותו מאות שוטרים אוקראינים וגרמנים ואנשי כוחות עזר פולנים. למחרת רוכזו זקנים וחולים יהודים בבית העלמין היהודי, ונרצחו שם בידי שוטרים גרמנים. שאר יהודי וולברום רוכזו סמוך לתחנת הרכבת ולמחרת, 6 בספטמבר 1942, גורשו 7,000-6,000 מהם לבלז'ץ.
בין 2,000 ל-2,500 גברים יהודים שהוחזקו בשטח פתוח באזור ויועדו למחנות עבודה, נלקחו ב-11 בספטמבר 1942 למחנות בסטלובה וולה (Stalowa Wola), ז'שוב (Rzeszow), פשמישל (Przemysl) ומקומות אחרים, ואחרים הועברו לגטו קרקוב. אחדים מעצורי מחנות העבודה נמלטו ושבו לוולברום, ושם נרצחו בידי הגרמנים בסוף ספטמבר 1942.
אחרי האקציה של ספטמבר 1942 נשארו בוולברום כ-150 יהודים, ובהם אנשי היודנרט, אנשי שירות הסדר היהודי ובני משפחותיהם ויהודים שיצאו ממקומות מחבוא. הם הועסקו באיסוף ובמיון של רכוש היהודים.
מרביתם נשלחו אל מותם בבלז'ץ באקציית החיסול שנעשתה ב-3 בנובמבר 1942. ערב החיסול הצליחו מעטים מהם לברוח לבנדז'ין (Bedzin) ולסוסנובייץ (Sosnowiec) או להצטרף למחתרת הפולנית.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog