המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

דובוסרי (Dubossary)

מקום לפני המלחמה: עיירת נפה ברפובליקה האוטונומית המולדבית, ברה"מ/אוקראינה
מקום בזמן המלחמה: טרנסניסטריה, רומניה

בתחילת המאה העשרים התגוררו בדובוסרי כ-8,000 יהודים – כ-80 אחוזים מכלל תושביה. בעקבות תהליכי העיור והתיעוש של השלטון הסובייטי עזבו יהודים רבים את דובוסרי, בעיקר לרומניה. בשנות השלושים היו רבים מיהודי דובוסרי בעלי מלאכה שאורגנו בקואופרטיבים ואחרים עסקו בפקידות ובחקלאות. בעיירה פעל בית ספר ביידיש.
ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית-המועצות, ובאזור זה הסתייעו בצבא הרומני. רק מעטים מיהודי דובוסרי הצליחו לברוח או להתפנות קודם לכן מזרחה לתוך ברית-המועצות. הגרמנים, בעזרתם של האוקראינים, עצרו בדרך יהודים רבים, עשו בהם סלקציה כבר בשלב זה, ורצחו כמה מהם. דובוסרי נפלה בידי הגרמנים והרומנים באמצע יולי 1941, ומיד הוצבו מחסומים כדי לעצור את הפליטים היהודים הרבים שניסו להיכנס אליה. כ-400 פליטים שנעצרו במחסומים נורו בכניסה לדובוסרי.
בסוף אוגוסט 1941 הגיעו לעיירה 25 מאנשי איינזצגרופה D. הם ריכזו את היהודים בגטו סגור במרכז העיירה, ואִתם גם אלפי יהודים מיישובים אחרים, כ-6,000 יהודים בסך הכל. הגטו הוקם במרכז העיר וברחובות המוליכים לנהר דנייסטר וכן באזור שכונה "המשולש הצועני". הגטו חולק לשלושה מחנות וכל אחד מהם גודר במערכת של גדרות מחושמלות. על השמירה הופקדו שוטרים אוקראינים שהתגוררו בסביבה וכן כמה מחלקות של חיילי ס"ס. שניים מהמחנות נועדו ליהודים כשירים לעבודה גופנית, ובמחנה השלישי רוכזו הנידונים למוות.
מיד עם הקמת הגטו הוקמו בו ועד ושירות סדר יהודי שאנשיהם גויסו בכפייה. השמירה הפנימית נמסרה לקאפו יהודים. מי שסירבו לקבל עליהם את התפקידים שהועידו להם, נתלו בגן העיר. גם ראש העיר הנוצרי נתלה בשל סירובו לשתף פעולה עם הגרמנים.
מיד לאחר הכיבוש התארגנה בדובוסרי מחתרת בהנהגתו של היהודי ינקל גוזניאצקי (Guzeniatskii), וחבריה ארגנו בין השאר העברת מצרכי מזון ותרופות אל תוך הגטו. גוזניאצקי נהרג לימים בקרב עם הרומנים.
ב-1 בספטמבר 1941 הועברה דובוסרי לשלטון רומניה וסופחה לטרנסניסטריה. הגרמנים המשיכו לרצוח יהודים בעיירה, והרומנים, שהיו בשלבי התארגנות של שלטונם, עמדו מנגד. ב-2 בספטמבר 1941 ריכזו הגרמנים, בעזרתם של אוקראינים מקומיים, כ-600 יהודים בכמה בניינים ששימשו בעבר בתי כנסת והעלו אותם באש על יושביהם.
ב-11 בספטמבר 1941 נצטוו תושבי הגטו להתרכז בבית החרושת לטבק בתואנה שמשם יישלחו לטירספול (Tiraspol). אנשי איינזצגרופה D, בעזרתם של אוקראינים, הוציאו משם את היהודים בקבוצות, הובילו אותם ליישוב הסמוך בולשיה פונטני (Bolshie Fontany), ורצחו אותם שם. בבית החרושת הפרידו הגרמנים בין הגברים לנשים כדי לרצוח קודם את הגברים; הנשים התקוממו ודרשו להישאר עם הגברים, ובעקבות זאת עברו הגרמנים לרצח של משפחות שלמות.
בתחילת אוקטובר 1941 הושלמה השמדתם של יהודי דובוסרי. על-פי נתוני הוועדה הסובייטית הממשלתית לחקירת זוועות הנאצים נאמד מספר הקבורים בארבעת הבורות שנתגלו במקום בכ-6,000.
עד סוף 1943 המשיך גטו דובוסרי לשמש מקום ריכוז של המוני יהודים מהאזור לפני רציחתם. יחידת ס"ס קטנה בפיקודו של ויט קלר (Weit Keller) מילאה בתקופה זו תפקיד מרכזי במעשי הרצח באזור.
מספר היהודים שנרצחו בעיירה ובסביבתה מוערך בכ-18,500, ובכללם יהודים מאודסה, קישינב, טירספול, בלטה (Balta), ריבניצה (Rybnitsa) ועוד.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog