המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בברזה-קרטוסקה כ-2,200 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רבים התפרנסו מתעשיית העץ: כריתת עצים, ניסור ועיבוד עצים, ייצור רהיטים ומסחר בעצים ובתוצרתם. זמן מה הסתייעו יהודי העיירה בג'וינט. עמדו לרשותם גם בנק, קופת גמ"ח ואגודות סעד מסורתיות. עם מוסדות החינוך היהודי נמנו בית ספר של רשת ציש"א, בית ספר עברי של רשת "תרבות" ותלמוד תורה. בקהילה פעלו חוגי דרמה, מקהלה, תזמורות וספרייה יהודית. בברזה-קרטוסקה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות והבונד.
הצבא הסובייטי כבש את האזור בספטמבר 1939.
הגרמנים כבשו את ברזה-קרטוסקה ב-23 ביוני 1941. הם ציוו להקים יודנרט של 11 חברים ושירות סדר יהודי ובו שבעה שוטרים. היהודים רוכזו באזור פתוח בעיירה. הוטלו עליהם עבודות כפייה ותשלומי כופר, וחפצי הערך שלהם הוחרמו. מפעם לפעם הוחרמו גם סחורות, כלים ובגדים. היודנרט סייע ליהודים במזון, ונוסף על כך יכלו היהודים לסחור עם איכרי הסביבה.
באוגוסט 1941 הגיעו לעיירה פליטים יהודים מחומסק (Chomsk), שרוב תושביה היהודים נרצחו בידי יחידת ס"ס ב-2-1 באוגוסט. ב-25 במאי 1942 הובאו לעיירה יהודי סילץ (Sielec) ובלודן (Bluden) ומקצת יהודי מלץ' (Malecz), ומספר היהודים בעיירה גדל לכ-2,500.
בראשית יולי 1942 שוכנו יהודי ברזה-קרטוסקה בשני גטאות: בגטו A שוכנו "המועילים" ומשפחותיהם – חברי היודנרט ושירות הסדר היהודי, בעלי מקצועות נדרשים וכאלה שהשיגו תעודות מיוחדות בתשלום. בגטו B שוכנו שאר היהודים.
ב-15 ביולי 1942 הולכו יהודי גטו B לברונה גורה (Bronna Gora) ונרצחו שם בבורות בידי כוחות ס"ס, בסיועם של אנשי משטרה גרמנים, אוקראינים ובלרוסים. החלשים נורו כבר בדרך למקום הרצח. שני ניצולים שחזרו לעיירה סיפרו על הטבח, ורבים נמלטו ליערות, אך שודדים ואיכרים עוינים רצחו רבים מהם. היו שברחו לגטו פרוז'נה, שהשתייכה לאזור שסופח לרייך, והתנאים בגטו שלה היו טובים מעט יותר. 24 צעירים שעבדו במנסרה נרצחו באשמת קשרים עם פרטיזנים.
ב-15 באוקטובר 1942 כותר גטו A. היהודים ריכזו את כל דברי הערך, הסחורות, המכונות וכלי העבודה בבית אחד והציתו אותו. האש התפשטה לכל בתי הגטו. רוב חברי היודנרט שלחו יד בנפשם. כ-100 בני אדם שניסו לברוח דרך מנהרה לא הצליחו להיחלץ ממנה ונחנקו למוות.
למחרת, ב-16 באוקטובר 1942, הובלו כ-1,800 מיהודי ברזה-קרטוסקה אל מחוץ לעיירה ונרצחו. כעבור שבוע נרצחו ארבעת היהודים האחרונים.
בגטו היו התארגנויות מחתרתיות של צעירים. לפני החיסול הסופי ניסו שניים מהם, בקלר (Bekler) ואפלבוים (Apelboim), להניע צעירים לצאת ליערות. הם לקחו עמם ליער נשק ומקלט רדיו. בזמן החיסול ניסו קבוצות אחדות לברוח ליערות. משה טוכמן (Tuchman) החביא ביער מקלע, רובים ותחמושת שאסף בעת נסיגת הסובייטים. הוא ברח ליער עם קבוצת צעירים, צייד אותם בנשק שהסתיר והגיע לפרטיזנים סובייטים. רבים מהבורחים נהרגו בידי שודדים או נפלו בקרבות כפרטיזנים. רק מעטים שרדו עד השחרור.