המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ראשוני היהודים הגיעו לבצ'קי, מרחק כחמישה קילומטרים מתחנת הרכבת של לוחוב (Lochow), בעקבות מפעלי התעשייה שהוקמו שם ביזמת משפחת פרליס (Perlis). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עזבו תושבים רבים את בתיהם. אחרי המלחמה, בימי שלטון פולין העצמאית, שוקמו מפעלי התעשייה. ב-1921 נמנו עם 486 התושבים בבצ'קי 133 יהודים. הם עבדו במפעלי התעשייה במקום ועסקו במסחר זעיר. בין שתי מלחמות העולם נוסדו בבצ'קי סניף של "פועלי ציון-שמאל", סניף של הבונד ומרכז הכשרה של "החלוץ".
בצ'קי נכבש בידי הצבא הגרמני ב-9 בספטמבר 1939. רבים מיהודי המקום נמלטו לברית-המועצות, ובהם פרליס, בעל המפעלים, ובני משפחתו. הכובשים החרימו את מפעלי התעשייה והעבירו לבצ'קי פועלים מן המפעל שבאוסטרובסק (Ostrowsk) הסמוכה. כדי להבטיח פעילות סדירה של מפעלי התעשייה נקטו הגרמנים מדיניות נוחה כלפי היהודים. עם זאת, מפעם לפעם היו באים ליישוב אנשי ס"ס מלוחוב הסמוכה וחוטפים יהודים לעבודת כפייה. היודנרט שהוקם במקום, בראשותו של יעקב פרידמן (Friedman), דאג לשחד את החוטפים ולשחרר את החטופים.
בסוף 1939 הגיעו לאזור בצ'קי כ-500 פליטים יהודים. בבצ'קי הוקם גטו פתוח. יהודי המקום נצטוו לפנות את בתיהם, שקצתם היו בבעלות משפחת פרליס, ולעבור לגור בצפיפות בבתים שנועדו רק להם. את הדירות שפונו תפסו פולקסדויטשה מפוזנן (Poznan).
בבצ'קי עבר קו הרכבת לטרבלינקה וזעקות הייאוש של המובלים למוות נשמעו יומם ולילה. יהודי המקום סייעו לקופצים מן הקרונות, הסתירו את הניצולים וקברו את המתים.
הגטו בבצ'קי חוסל בין 23 ל-25 בספטמבר 1942, ויהודי המקום שולחו לטרבלינקה. עשרות יהודים מבצ'קי שהסתתרו בכפרי הסביבה נתפסו בְּמצוד ונורו.