המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland, Bochnia, שוטרים מהמשטרה היהודית בגטו.
ארכיון יד ושם 1034/1
Poland ,Bochnia, גברים ונשים במתפרה בגטו.
ארכיון יד ושם, 4714/25

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בבוחניה כ-2,500 יהודים – כרבע מתושביה. הם התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומתעשייה, בעיקר בענפי המזון וההלבשה וגם בענפי הבניין, המתכת והעור. הם הסתייעו בשני בנקים, שאחד מהם קיבל את תמיכת הג'וינט, בקופת גמ"ח וכן באיגוד סוחרים ותעשיינים זעירים ובאיגוד בעלי מלאכה. בעיר פעלו חברות סעד וצדקה מסורתיות, וכן מרפאה בתמיכת הג'וינט.
הילדים היהודים התחנכו בחדרים, בתלמודי תורה ובבית ספר משלים של "תרבות". בעיר פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות והקימו בה הכשרות, ופעלו בה גם סניפים של אגודת ישראל ושל הבונד.
בתחילת מלחמת העולם השנייה ברחו יהודים רבים מבוחניה מזרחה. רבים מהם הגיעו למזרח גליציה, שסופח לברית-המועצות, ועשרות מהם הוגלו ביוני 1940 לתוך ברית-המועצות.
ב-3 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את בוחניה והחלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה. משפחות יהודיות רבות פונו מדירותיהן לטובת קצינים ופקידים גרמנים. חנויות היהודים נשדדו, ובעלי מלאכה נאלצו לספק לגרמנים מוצרים ושירותים בלא תשלום. מפעם לפעם חויבו היהודים בתשלומי כופר כבדים.
בסוף 1939 הוקם יודנרט בראשותו של שמחה וייס (Weiss). היודנרט סיפק מכסות עובדים לפי דרישת הגרמנים, אך צעירים יהודים עדיין נחטפו ברחובות העיר לעבודות כפייה. בעלי מקצוע עבדו בסדנאות בעיר.
ב-1941 הוחל בשילוח למחנות עבודה באזור. בבוחניה אורגנה מערכת של עזרה הדדית ונפתחה מרפאה. ארגון יס"ס סייע בהקמת מטבח ציבורי.
ב-15 במרס 1941 הוקם גטו. הצפיפות והמצוקה היו כבדות, ויהודים שעבדו מחוץ לגטו הבריחו פנימה מזון למרות העונשים הצפויים של מאסר או שילוח למחנות עבודה. במאי 1942 שוב הוטל על הקהילה תשלום של כופר כבד.
ב-24 באוגוסט 1942 החלה אקציה של שלושה ימים. קבוצה אחת שולחה לאחר סלקציה למחנה העבודה ברקוביצה (Rakowice). כ-500 בני אדם, ובהם נשים וילדים, נורו למוות ביער בשקוב (Baczkow) הסמוך. עשרות בני אדם נורו למוות במקום, ובהם גם כל מי שנמצאו מסתתרים. רוב יושבי הגטו גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
לאחר האקציה צומצם שטח הגטו והוכנסו אליו כ-1,500 יהודים מיישובי הסביבה. הגטו חולק לשניים: גטו A התנהל כמחנה עבודה ויושביו סומנו בתוויות ובמספרים לפי מקומות עבודתם; גטו B יועד לבלתי מועסקים.
ב-2 בנובמבר 1942 שוב הייתה אקציה בגטו. מי שלא היה להם אישור שהם מועסקים במקום עבודה וכן נשים וילדים גורשו לבלז'ץ. החולים ומקצת אנשי הצוות הרפואי שהיו בבית החולים נרצחו במקום.
צעירים מספר הצליחו לברוח לסלובקיה וביקשו להגיע ממנה להונגריה, אך רבים מהם נרצחו עוד קודם שהגיעו אל הגבול. יתר יהודי הגטו עבדו במפעלים גרמניים. לאחר האקציה הועברו לבוחניה מאות יהודים מיישובי הסביבה.
באקציית החיסול של הגטו, בספטמבר 1943, שולחו יהודי גטו A למחנה שבנייה (Szebnie), ויהודי גטו B – להשמדה באושוויץ. בגטו הושארו כ-120 מתושביו והוטל עליהם לאסוף את רכוש היהודים ולמיין אותו. בסוף ספטמבר 1943 שולחו גם הם להשמדה. ב-1 באוקטובר 1943 הוכרזה העיר "נקייה מיהודים".