המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו ברוז'ישץ' כ-4,000 יהודים – כשני שלישים מתושביה. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה. הם סחרו במוצרי הלבשה, מוצרים חקלאיים, עצים ועוד והיו בעליהם של בתי אריגה, מפעלים וחנויות רבות. הם הסתייעו בג'וינט, בשתי קופות להלוואה וחיסכון ובארגוני עזרה הדדית. עם מוסדות החינוך של יהודי רוז'ישץ נמנו תלמוד תורה, גן ילדים ובית ספר עברי של רשת "תרבות"; בית ספר יהודי פרטי; וזמן מה גם בית ספר יידישאי של רשת ציש"א. ליד בתי הספר פעלו ספריות וחוגי דרמה.
מפלגות ותנועות נוער ציוניות שפעלו בעיירה הקימו בה קיבוצי הכשרה ומועדוני ספורט. בעיירה היה גם סניף של הבונד.
בספטמבר 1939 עבר האזור לידי הסובייטים. המפעלים הולאמו ובבתי הספר עברו ללמד ביידיש לפי המתכונת הסובייטית.
הגרמנים כבשו את רוז'ישץ' לאחר קרבות שניטשו מ-24 ועד 28 ביוני 1941. בקרבות נהרגו יהודים רבים. עשרות צעירים יהודים שגויסו לצבא האדום הצליחו לצאת מהעיירה. הם הועברו אחר כך לגדודי עבודה, וכך ניצלו. עם הכיבוש הגרמני החלו האוקראינים המקומיים בשוד רכושם של היהודים.
בשתי אקציות ביולי 1941 רצחו הגרמנים כ-430 מיהודי רוז'ישץ'. היהודים הצטוו לשאת סרט שרוול לבן ועליו מגן דוד, וזה הוחלף בספטמבר 1941 בטלאי צהוב. ברוז'ישץ' הוקמו יודנרט ושירות סדר יהודי של 20 איש. היהודים נצטוו לצאת לעבודת כפייה, חויבו בתשלומי כופר והוחרמו מהם דברי הערך.
בפברואר 1942 הוכנסו יהודי רוזישץ' לגטו סגור. לגטו הובאו גם יהודי הכפרים שבסביבה. היודנרט הפעיל מטבח ציבורי ובית חולים קטן. 72 צעירים שנשלחו לעבודת כפייה בבניית הבונקר של היטלר בוויניצה (Vinnitsa) נספו, להוציא אחד שברח לטרנסניסטריה שבשלטון רומניה.
גטו רוז'ישץ' חוסל ב-23 באוגוסט 1942. תושביו הובלו לבורות בדרך לכפר קופצ'ווקה (Kopaczewka) ונרצחו. כ-80 מהם הצליחו לברוח וניצלו בעזרת כפריים צ'כים ופולנים. אחדים מהבורחים הצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטיות.