משחק חייהם
סיפוריהם של חסידי אומות העולם שהקדישו את חייהם לספורט

אנתוני פייטר וטמנס ויודית וטמנס (דה גראף)

הולנד

יודית וטמנס דה גראף ואנתוני פ' ו' וטמנס. משמאל: הארי דה וולף, אנתוני פ' ו' וטמנס, יאפ ואלריוס (פקיד רשמי בתחום הספורט), הוד מלכותו הנסיך קלאוס מהולנד, סגן נשיא הוועדה האולימפית הנס טנגס חריסטן. העץ שניטע לזכר אנתוני פייטר וטמנס ויודית וטמנס (דה גראף), יד ושם, 2012.
יודית וטמנס דה גראף ואנתוני פ' ו' וטמנס.

לפני המלחמה ובמהלכה היה אנתוני וטמנס (Anthonie Wetemans) מדריך ספורט ובעליו של מועדון ספורט בהאג. משנת 1939 נתן וטמנס שיעורים פעמיים בשבוע להארי דה וולף. אנתוני היה חבר טוב של אביו של הארי. שיעורי ספורט אלה נמשכו גם במהלך המלחמה ועד 1943, למרות הקשיים. באותה תקופה נאלץ הארי לעזוב את ביתו עקב הסכנות שב"ראציות" (אקציות). בני משפחת וטמנס הציעו להארי מחבוא במועדון הספורט שלהם ברחוב נורדיינדה 16 בהאג.

הארי נותר שם 18 חודשים, מתחבא בנוחות יחסית בחלל שיצרו בני הזוג וטמנס מאחורי קיר כפול במועדון. היו שם מיטה, שמיכות, חומרי קריאה ונרות.

הארי לא היה האדם היחיד שהתחבא בעזרתם של בני הזוג וטמנס. מספר סטודנטים יהודים אחרים התחבאו גם הם באופן דומה: ה' בוקסהורן, יס בוקסהורן, הארי נילסן, ר' ארהלנס, ה' שאפרת ו-א' ו' אוסטן. בני הזוג וטמנס טיפלו בכולם.

"בשנת 1943 נתפסתי בידי הגרמנים ונשלחתי לעבוד בנורמנדי שבצרפת. זמן קצר לאחר מכן הצלחתי להימלט ולחזור להולנד דרך בלגיה. הגעתי להולנד ב-1944 והתגוררתי עם בני משפחת וטמנס. הם הציעו לי מקום מסתור בבית הספר לספורט שלהם ברוחב נורדיינדה 16 בהאג."
מעדותו של הארי נילסון, ניצול שואה

יודית וטמנס (Judith Wetemans) היתה האחראית העיקרית על הבאת מזון למסתתרים, דבר שהיה קשה במיוחד בתקופת חורף הרעב. בני הזוג וטמנס מעולם לא התייחסו לנושא הכספי. הם פעלו מתוך רגשות חבריים כלפי עמיתיהם בני האדם ורצון להתנגד לאויב.

ב-14 באפריל 1986 הכיר יד ושם באנתוני וטמנס ואשתו יודית וטמנס - דה גראף חסידי אומות העולם.