משחק חייהם
סיפוריהם של חסידי אומות העולם שהקדישו את חייהם לספורט

בוריס וז'רקו דולינר

קרואטיה

בוריס דולינרדור ראשון של שחקני טניס שולחן במועדון "מלאדוסט" בזגרב. הזוכים ב-1947 (משמאל): ז'רקו דולינר, אוטמר קוסי, קרשימיר הורבט, זדנקו אוזורינץ ז'רקו דולינר, מייסד "מלאדוסט", אלוף העולם בטניס שולחן לזוגות ב-1954, מקום שני באליפות העולם ליחידים ב-1955, שחקן הנבחרת הלאומית 74 פעמים, 12 פעמים אלוף לאומי חברי "הסטק מלאדוסט איסקון" לוקה באיאקיץ, לוברו רטקוביץ, ולאדו קרניאק, ז'ליקו הרבוד וז'רקו דולינר (מימין) בקבלת פנים אחרי זכייתם באליפות הלאומית ב-1958-1957 הוריהם של בוריס וז'רקו דולינר: ד"ר יקוב דולינר, שופט, ופרניצה דולינר (לבית פרידריך), 1932 יודית, ז'רקו ודינה דולינר, 1957 ציריך, לאחר המלחמה: ז'רקו דולינר עם המדען הקרואטי פרופסור לאופולד רוז'יצ'קה, שזכה בפרס נובל בכימיה בשנת 1939 ז'רקו דולינר (מימין) עם אמיל זאטופק, הרץ האגדי הצ'כי למרחקים ארוכים, שזכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הלסינקי ב-1952 ז'רקו דולינר בביתו בבזל, שוויץ, 2001 ז'רקו דולינר בביתו בבזל, שוויץ, 2002
ז'רקו דולינר בביתו בבזל, שוויץ, 2002

ז'רקו דולינר (Žarko Dolinar, 3 ביולי 1920 – 9 במרס 2003) חי בזגרב ועבד בתור מאמן ספורט במקומות רבים, בייחוד במועדון הספורט מכבי שאותו הפעילה הקהילה היהודית בזגרב. דולינר היה פופולרי מאד לאחר שזכה במדליית כסף לקבוצות ובמדליית ארד לבודדים באליפות הבין-לאומית לטניס שולחן שנערכה בקהיר ב-1939.

לאחר הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה באפריל 1941 ויישום החוקים נגד היהודים, ניצל דולינר את הפופולריות שלו ואת העובדה שקידמו את פניו בברכה בכל מקום, בייחוד במשרדי האוסטשה (התנועה הלאומנית הקרואטית השלטת) ובמשרדי העיריה. במהלך ביקוריו במשרדים אלה היה דולינר גונב תעודות זהות ריקות וכן חותמות. עם אחיו בוריס (Boris) יצר דולינר אישורי מעבר ותעודות זהות עבור רבים מחבריהם היהודים.

יום אחד, באביב 1941, פגש דולינר את גרשון אפפל, אחד מתלמידיו במועדון מכבי. דולינר ידע שאפפל וחבריו מארגון "השומר הצעיר" עמדו להיות מגורשים למחנה הריכוז יאדובנו בתוך ימים מעטים. דולינר הביא את אפפל לביתו, הכין לו תעודת מעבר וליווה אותו לתחנת הרכבת, שם עלה אפפל על רכבת לאזור שבשליטת הונגריה, שם יהודים עדיין היו חופשיים.

ז'וז'י פרלר (לימים סוזנה ילינק-מיידר), מנהלת חנות אופנה, פנתה לדולינר, אותו הכירה ממועדון הספורט מכבי, וביקשה את עזרתו. בלא היסוס העביר דולינר אותה ואת הוריה החרשים-אילמים לדירתו, ארגן להם מסמכים ונסע איתם ברכבת לסושק, שהיתה באזור השליטה האיטלקי. שם סייע להם למצוא מקום מגורים ואז חזר לזגרב.

דולינר עזר גם לד"ר יוסף דויטש, פליט יהודי מגרמניה שהגיע לזגרב ושם נעצר. דולינר השתמש בקשריו, הביא לשחרורו של דויטש וסייע לו להגיע לפרטיזנים. דולינר סייע גם לגוסטב פרל, ספורטאי קרואטי מוכשר, להגיע לפרטיזנים של טיטו.

כשהחל מעצר צעירים יהודים ביוני 1941, פעלו האחים דולינר רבות להצלת צעירים יהודים רבים ככל האפשר, בהם האחים מירוסבלייביץ, זורה, מילו ומילאן קביליו, ק' שטיין ואחרים.

השלטונות חשדו שהאחים דולינר עוזרים ליהודים אך נמנעו מלעצור אותם, אם כי עצרו את אביהם לתקופת מה.

אחרי המלחמה המשיך ז'רקו דולינר בקריירה הספורטיבית שלו וזכה בשמונה מדליות באליפויות העולם בטניס שולחן. הוא היה השחקן הטוב ביותר באירופה באמצע שנות החמישים, אלוף העולם בזוגות באליפות שהתקיימה בלונדון ב-1954 וסגן אלוף העולם ליחידים באליפות התקיימה באוטרכט ב-1955. דולינר היה הקרואטי הראשון שזכה בתואר אלוף עולם. במהלך הקריירה שלו תכנן וייצר דולינר יותר מ-80 מחבטים.

ז'רקו דולינר היה בוגר הפקולטה לרפואה וטרינרית באוניברסיטת זגרב ב-1949. בשנת 1959 קיבל תואר דוקטור. לימים היה פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת בזל בשוויץ.

ז'רקו דולינר נישא ליודית דויץ, שאת בני משפחתה הציל עם אחיו בוריס בתקופת השואה. נולדה להם בת אחת.

ב-8 בספטמבר 1993 הכיר יד ושם בז'רקו דולינר ובבוריס דולינר חסידי אומות העולם.

יד ושם מודה לאיוואן איביץ, פרופסור ראדיבוי הודץ ומועדון טניס השולחן מזגרב "הסטק מלאדוסט" על החומרים והרקע שסיפקו עבור סיפור זה.