30 באוגוסט 1942

מחנה לה מיל, צרפת

"העיקר שאנחנו יכולים לקבל ידיעות זה מזה. תמשיכו לכתוב לי בחריצות ותשלחו לי תמונות חמודות. ... בשנה זאת אלו לא ימים יפים בשבילי, אבל אפשר להחזיק את הראש למעלה".

מכתבה האחרון של אנה מיינינגר

כך כתבה אנה מיינינגר במכתבה האחרון מצרפת אל בתה הילדה גרטי בבולגריה.
איגן מיינינגר (Eugen Meininger) ואנה (Anne) לבית שטרן חיו בגטינגן (Göttingen) שבגרמניה. איגן היה סוחר בקר. ב-1913 נולדה בתם הילדה וכעבור שמונה שנים נולד בנם פרנץ-יוסף. באוקטובר 1935 הודיעו לאיגן שרישיון המסחר שלו מבוטל ועליו להפסיק לעבוד מיד. באותו יום מת איגן מדום לב בביתו. הוא נטמן בבית העלמין היהודי בגטינגן.
הילדה נישאה לרוברט גרטי, רופא שיניים יהודי בולגרי שהגיע לגרמניה ללימודי רפואה ועברה אתו לבולגריה, שם נולדו בנותיהם רֶנֶה (לימים רינה לביא) וז'נלין-ז'ני (לימים גילה אופיר). ב-1937 עלה פרנץ-יוסף לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והגיע למושב כפר יחזקאל. אנה נותרה לבדה בגטינגן.
לאחר הולדת נכדתה רֶנֶה נסעה אנה לבולגריה, לבקר את משפחתה. לאחר מכן ביקרה את אחותה  בארצות הברית ומשם שבה לביתה בגרמניה.
ב-1940 נמלטה אנה ללוקסמבורג, עברה לצרפת ונכלאה במחנה גירס. את המכתב האחרון לבתה כתבה ב-30 באוגוסט 1942 במחנה לה מיל ממנו גורשה לדרנסי. ב-1 בספטמבר עוד הספיקה לשלוח גלויה לבנה פרנץ-יוסף בארץ ישראל ובה ברכה לכבוד יום הולדתו. היה זה סימן החיים האחרון מאנה. ב-7 בספטמבר 1942 שולחה אל מותה באושוויץ.
בנה יוסף הצטרף לצבא הבריטי ולחם בשורות הבריגדה. יוסף נישא לדבורה, ילידת הארץ, אותה פגש בכפר יחזקאל והם היו ממייסדי מושב בצרה בשרון.  ב-1948 עלו הילדה, בעלה ובנותיה מבולגריה. בשנות ה-60 עברת יוסף את שם משפחתו ממיינינגר למן עקב יציאתו לשליחות.

במהלך השנים שלחה אנה מכתבים לבני משפחתה. מצרפת שלחה לנכדותיה גלויות מאוירות בציורים עליזים מעולמם של ילדים. בכל המכתבים הסתירה את מצבה הקשה ושמרה על אופטימיות. בתערוכה מוצג מכתבה האחרון אל בתה הילדה, אותו כתבה ביום הולדתה ה-29 של הילדה.
ב-1999 מסרה הילדה גרטי (מיינינגר) דפי עד לזכר הוריה אנה ואיגן. ב-2011 מסרה גילה אופיר, נכדתם של אנה ואיגן, את המכתבים והגלויות המקוריות של אנה ליד ושם במסגרת הפרויקט המתמשך "לאסוף את השברים".

30 באוגוסט 1942

ילדי היקרים, יקרים,
היום, ביום הולדתך, מחשבותי אתך באופן אינטנסיבי. מוש הטובה שלי, אני מקווה שביליתם את היום הזה בנעימים בהתאם לתנאים. מה לא הייתי נותנת כדי להיות אתכם? היום הזה עוד יגיע, עלינו להיות סבלניים. מיום רביעי אנחנו במחנה ושלומי באמת בסדר. אתם בבית לא צריכים לדאוג לי. אני נמצאת יחד עם הרבה מכרים אבל לא נישאר כאן, למרות שלא ידוע מתי נעזוב. בכל מקרה תכתבו לי אל גוסטי בכתובת: רח' סן פרנסואה לה סאל 7, אנסי (הוט סבואה (Rue St. François Le Sales, Annecy, Haute-Savoie 7). היא תעביר לי את הדואר.
אני מקווה ששלומכם בסדר, אהובים שלי. רק אל תדאגו לי שלא לצורך. העיקר שאנחנו יכולים לקבל ידיעות זה מזה. תמשיכו לכתוב לי בחריצות ותשלחו לי תמונות חמודות. מחרתיים יש לשובב [יום הולדתו של בנה של אנה, פרנץ חל ב-1 בספטמבר] יום הולדת. בשנה זאת אלו לא ימים יפים בשבילי, אבל אפשר להחזיק את הראש למעלה. אתם מכירים את האמא שלכם, היא כזאת אמיצה. הייתי הולכת בכיף למכרים שלי, אוטו ומרתה, כי אז יהיו סביבי אנשים נחמדים וטובים. הם בטח היו יכולים לעזור לי. אולי אבקר את טילטשן. מזג האוויר טוב מאוד ואני כל היום באוויר הצח. יש לכם ודאי עבודה רבה. הייתי יכולה להיות מאוד עסוקה אצלכם ולעזור. כשאראה אתכם, אפתח עיניים גדולות ומופתעות. הייתי רוצה שזה כבר יקרה.
מסיימת להיום. ארבעת הטובים שלי, תישארו בריאים, תמשיכו לכתוב לי בחריצות. מנשקת אתכם.
מ-מוטי [אמא] האוהבת שלכם.

חברתה של אנה מוסיפה כמה מילים בתחתית המכתב

גב' הילדה היקרה!
קודם כל אני רוצה להתנצל שלא כתבתי זמן רב, אבל באמת היה לי תמיד מה לעשות. לצערי, עכשיו יש לנו יותר מדי זמן, אבל גם זה יעבור. לכולנו אותו גורל ואנחנו צריכים לנחם זה את זה. אני מקווה ששלומך ושלום בעלך וילדיך החמודים עדיין בסדר. אני מעודכנת דרך אמא שלך, שהיא אישה יקרה מזהב. אנחנו שמחים בכל פעם לראות את התמונות החמודות.
דרישת שלום חמה ל[...] האהובה ממני.

המכתב נשלח שבוע לפני שילוחה של הכותבת מלה-מיל דרך דרנסי לאושוויץ

  לצפייה במכתב   

  לצפייה בגלויות