אזור חרקוב
"כתבי כמה שיותר"
מכתבים אחרונים מהשואה: 1942
"כי מי כמונו יודע שחיינו הם על פי הר געש".
כך כתב שלום-שכנא ברוין-כהנא, מורה לעברית בגימנסיה היהודית בז'שוב, במכתבו האחרון מגטו זברז' ב-1942 אל קרובי משפחתו בארצות הברית. שלום ורעייתו חנה נרצחו בעת חיסול הגטו. בתם אסתר-הדסה שרדה במסתור בטרנופול.
בתערוכה שלפניכם עשרה מכתבים אחרונים. חמישה מהם כתבו הורים לילדיהם, אותם לא יראו עוד לעולם.
המכתבים המוצגים בתערוכה זו נשלחו מאוקראינה, בלרוס, גרמניה, הולנד, פולין וצרפת, והם כתובים במגוון שפות: גרמנית, הולנדית, יידיש, עברית, פולנית, צרפתית ורוסית. כל מכתב, אגרת וגלויה חושפים בפנינו את השריד הפיסי, האינטימי, הייחודי והאחרון שנותר מאותם קרבנות – כתב ידם.
את המכתבים תרמו ליד ושם קרובי משפחתם של הקרבנות יחד עם דיוקן פניהם, לזיכרון עולם.