21 ביוני 1942

גטו ורשה, פולין

"החדשות מכם מחיות את רוחי ... אני מתחננת שתכתבו לי
... ובעבור כל מה שאתם עושים למעני, שאת שכרכם תקבלו מידי שמיים".

המכתב האחרון של גניה

כך כתבה גניה (אאוגניה) לבית אאופגנג בגלויה האחרונה ששלחה מגטו ורשה אל אחיה יצחק (איזק) וגיסתה אסתר בליסבון.
בתחילת שנות השלושים היגרו יצחק ואשתו, אסתר לבית הרף, מוורשה לפריס עם בתם לאה, ויצחק פתח סוכנות נסיעות. ב-1939 נולד לאסתר ויצחק בן, אמיל, ובאותה שנה עזבה המשפחה לספרד. ב-1941 עברה המשפחה לפורטוגל ובאפריל 1944 הגיעה לקנדה.
כל זמן שהותם בספרד ובפורטוגל קיבלו יצחק ואסתר גלויות מאחיהם ואחיותיהם שנותרו בוורשה. הגלויות האחרונות נשלחו מהגטו: בני המשפחה ביקשו סיוע והודו ליצחק ואסתר על חבילות המזון מצילות החיים ששלחו אליהם. הגלויות האחרונות נשלחו ביולי 1942. ב-22 ביולי 1942 החל הגירוש הגדול מגטו ורשה, במהלכו נרצחו כ-260,000 מיהודי הגטו במחנה המוות טרבלינקה.
גניה היתה נשואה אך שם בעלה אינו ידוע. מגלויה קודמת ששלחה עולה שמדצמבר 1941 הייתה בגטו ללא בעלה והיא מביעה את תקוותה כי ישובו להתאחד. בגלויה לפני האחרונה כתבה גניה לאחיה:

"כל אחד מהמכתבים שאתם שולחים נותן לי כל כך הרבה תקווה ועידוד. אני קוראת אותם בכל יום כיוון שהם מביאים חלומות וגעגוע אל חיי, מה שהופך את ההישרדות היומיומית לקלה יותר".

לאחר המלחמה נודע לאסתר ויצחק שכל קרוביהם בפולין נרצחו בשואה. ב-1956 מסר דוד הרף (אחיה של אסתר אאופגנג) ליד ושם דפי עד לזכר אביו משה, אחותו שרה ואחיו שמעון. ב-2015 מסר אמיל אאופגנג דפי עד לזכר דודיו ודודותיו מצד אביו - הרש, גניה, סלה, פולה, לוניה ויוסיטנה וקרובים נוספים. כמו כן מסר אמיל ליד ושם למשמרת עולם, במסגרת הפרויקט המתמשך "לאסוף את השברים", את הגלויות המקוריות שנשלחו להוריו מגטו ורשה. עוד תרם אמיל תצלומים של בני המשפחה מלפני המלחמה, לא כולם מזוהים. אולי דיוקנה של גניה, כותבת המכתב, נמצא בין אותם תצלומים בלתי מזוהים.
מכתביה של גניה שרדו, אך לא תצלום דיוקנה.

ורשה, 21 ביוני 1942

יקרים שלנו!
תודה לאל כולנו בסדר וכולי תקווה לשמוע אותו הדבר גם מכם. יקירי, איני יכולה לתאר לכם עד כמה אסירי תודה אנחנו, ואין לי כל דרך להודות לכם מספיק על עזרתכם שבזכותה אני שורדת ומצליחה להחזיק מעמד. ככל שאני יכולה לחלוק, גם אברהם [ככל הנראה אברהם פרזגורד, בעלה של פולה אחותה] נהנה מהחבילות שאתם שולחים. אני ממש שמחה לקבל את דרישת השלום שלכם בצורה של חבילות אבל אני משתוקקת לכתב ידכם האהוב, שכן אני קוראת את מכתביכם כמה פעמים ביום ואני מתחננת שתכתבו לי מה קורה אצלכם, בבקשה. אסתושיה ויצחק, כתבו לי שניכם ותנו ללוננקה [לאה] להוסיף כמה מילים, שהרי רק החדשות מכם מחיות את רוחי ונותנות לי תקווה רבה. אני מתחננת שתכתבו לי שכן זה מאוד משמעותי עבורי. ובעבור כל מה שאתם עושים למעני, שכרכם תקבלו מידי שמיים.

היו בטוב, מנשקת אתכם בחום, להתראות,
שלכם, גניה

צדה השני של הגלויה:
מאת:
ג. אאופגנג
ורשה
רח' גנשה (Gęsia) 17 דירה 58
גנרלגוברנמן

אל:
מר י. אאופגנג
רח' אלבס קורייה (Alves Correia) 187-1
פנסיון בקלמן
ליסבון
פורטוגל

  לצפייה בגלויה