סיפורה של קהילת מונקאץ'
עיר יהודית למרגלות הקרפטים

רב הקהילה הראשון היה, ככל הנראה, הרב יהודה לייב. שמו מופיע בספר שו"ת כתר כהונה והוא מוזכר כ"הרב הגדול מוה"ר יהודה לייב אב"ד [אב בית דין] של ק"ק [קהילת קודש] מונקאטש".

ב-1790, כשנה לאחר פטירתו של הרב לייב, מונה לכהונה הרב אברהם גוטסמן. הרב גוטסמן פעל להפיכת מונקאץ’ למרכז היהודי של המחוז. הוא ניהל קשרים ענפים ותכתובות עם גדולי הדור ופוסקיו בנושאי הלכה וחידושי תורה. בתקופת כהונתו פעלה בעיר ישיבה.

ב-1815 מינו ראשי הקהילה את הרב צבי אביגדור אשכנזי לתפקיד רב הקהילה. הרב אשכנזי, המוזכר גם כראש ישיבת מונקאץ’, כיהן בתפקיד זה עד מותו ב-1824.

ב-1825, לאחר שנבנה בית כנסת חדש, הוזמן הרב צבי אלימלך שפירא מהעיירה דינוב (גליציה המערבית) לבוא ולשמש כרב ואב"ד. הרב צבי אלימלך הביא עמו מגליציה את החסידות ואת ההתנגדות החריפה למשכילים. השפעתו חרגה מעבר למונקאץ’ והתפרסה על פני קרפטורוס ואף מעבר לאזור. הרב אלימלך הקים חברת צדקה וחסד ומוסדות תורה ובין היתר את "תמכין דאורייתא". הוא אסר על פיטום אווזים משום צער בעלי חיים, ואנשי מונקאץ’ - שחלקם עסק בגידול וסחר באווזים - לא הסכימו לפסיקה זו. לאחר כארבע שנים עזב הרב אלימלך את כהונתו בעקבות עימותים גם בעניינים כלכליים עם ה'מתנגדים', וחזר לדינוב. לאחר כמה שנים הגיעו למונקאץ’ צאצאיו של הרב אלימלך. הם ביקשו להמשיך את דרכו והקימו במקום את חסידות מונקאץ’. הרב צבי אלימלך כתב את הספר בני יששכר.

ב-1833 מונה לתפקיד הרב עזריאל גרין, מתלמידי החוזה מלובלין, שכיהן כרב בכמה קהילות בגליציה טרם הגיעו למונקאץ’. הוא המשיך בדרכי קודמו ופעל להפצת דרך החסידות. גולת הכותרת של פעילותו היתה שינוי נוסח התפילה מנוסח אשכנז לנוסח האר"י והנהגת נוסח זה כנוסח תפילה אחיד בבתי הכנסת ובבית המדרש. שנים רבות לאחר מותו הוצא לאור ספרו נחלת עזריאל.

לאחר מותו של הרב עזריאל גרין ב-1841, כיהן הרב אפרים פישל הורביץ כרב העיר במשך 20 שנה. בתקופתו שגשגה קהילת מונקאץ’, הוקמו מוסדות צדקה חדשים ונוסד בית החולים היהודי. הרב הורביץ נפטר ב-1861, ובמשך כשבע שנים לאחר מותו נותרה הקהילה ללא רב.

בשנים 1868-1880, בתקופת כהונתו של הרב חיים סופר מפרשבורג (כיום ברטיסלבה) כרב הקהילה, התגברה במונקאץ’ ההתנגדות למגמות הרפורמה שהחלו לנשב בהונגריה. הרב סופר, בוגר ישיבת פרסבורג, הגיע למונקאץ’ לאחר שכיהן כרב ואב"ד בכמה קהילות.  בעת כהונתו במונקאץ’ היה אחד החותמים על פסק הדין באסיפת מיכאלובצ'ה. אסיפה זו אסרה על כל שינוי בענייני בית הכנסת ואף בהלכות הבית, במסגרת המאבק בתנועת הרפורמה. בשנת 1867 השתתף הרב סופר במשלחת רבנים אורתודוקסים אל הקיסר פרנץ-יוזף למען הקמת גוף נפרד לקהילות החרדיות. למרות קנאותו והתנגדותו החריפה לרפורמה היו במונקאץ’ אנשים שהתנגדו להנהגתו הרוחנית, בעיקר מקרב החסידים. ב-1880 הוצעה לרב סופר משרת רב בבודפשט והוא עזב את מונקאץ’. הרב סופר כתב את הספרים מחנה חיים, שערי חיים וקול סופר.