יהודי מונקאץ' תחת השלטון ההונגרי

לפני מלחמת העולם הראשונה השתייכה מונקאץ' לחלק ההונגרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר המלחמה סופחה מונקאץ' לצ'כוסלובקיה ואחרי נובמבר 1938 שבה והייתה לחלק מהמִנהל האזרחי ההונגרי. התחיקה ההונגרית האנטי-יהודית נאכפה בחבל קרפטורוס, בו שכנה מונקאץ', בחומרה רבה יותר מאשר בהונגריה. ההונגרים החלו במהרה לנשל את היהודים מעסקיהם, לגזול את רכושם ולפגוע בפעילות המוסדות היהודיים.

חיי היהודים היו הפקר כבר מהימים הראשונים של השלטון ההונגרי ופגיעות ביהודים ברחוב נעשו דבר שבשגרה. במיוחד סבלו מהתעללות פומבית יהודים דתיים בעלי זקנים. ב-1939 הורשו פחות ממחצית מבעלי המלאכה היהודים בעיר להמשיך לעסוק באופן חוקי במקצועותיהם. המצב הוחמר עקב ההגבלות הרבות שהוטלו על היהודים במקצועות החופשיים ובחיי הכלכלה, וזרם הפליטים היהודיים משטחי צ'כוסלובקיה ופולין. הג'וינט עשה ככל יכולתו על-מנת להקל על מצוקתם של היהודים בקרפטורוס.

את המדיניות האנטי יהודית הוציאו לפועל גופים ממלכתיים ובהם המשטרה והז'נדרמריה ההונגרית (Csendőrség). גם המנגנון האזרחי היה שותף מלא לפעילות האנטי-יהודית בעיר. הז'נדרמריה הקימה במונקאץ' מטה של מחלקת החקירות שלה ורבים מיהודי העיר והאזור נחקרו במטה כיוון שנחשדו בפעילות פוליטית אסורה, בעיקר קומוניסטים וציונים. כמו כן נחקרו יהודים עשירים על מנת לסחוט מהם מידע על כספם ורכושם.

השלטון ההונגרי התייחס בעוינות רבה כלפי הציונות והכביד על פעילות התנועות הציוניות. ההונגרים חקרו פעילים ותיקים של תנועות אלה ורדפו אותם. עקב כך ברחו מנהיגים ציוניים רבים מקרפטורוס וחלקם ירד למחתרת, ביניהם ד"ר חיים קוגל, מנהל הגימנסיה שנמלט ממונקאץ' והגיע לארץ-ישראל במרס 1939. הגימנסיה העברית המשיכה לפעול תחת השלטון ההונגרי. בקיץ 1940 פרסם ראש העיר מונקאץ' רשימת אגודות יהודיות וציוניות שפעילותן נאסרה. הפעילות הציונית פחתה, אך נמשכה עד לכיבוש הגרמני במרס 1944.

בתחילת 1940 גויסו רבים מהגברים היהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת הצבא ההונגרי והוצבו לעבוד בהונגריה. החל מ-1942 נשלחו רוב עובדי הכפייה לחזית המזרחית באוקראינה, שם נספו רבים מהם. המגויסים השאירו מאחוריהם פעמים רבות את בני משפחתם ללא כל מקור פרנסה.