הבטחה ומגמה
ב-1934 חתמו עשרים צעירים, בוגרי המחזור השלישי של הגימנסיה העברית במונקאץ', על מסמך ייחודי בו הבטיחו להיפגש ליד הכותל המערבי בירושלים בערב פסח 1944. עשרה זכו להגשים את החלום ולעלות לארץ ישראל: א. ברנר, גרשון יגר, שלמה קרפן (לימים ארבל), דב משה ליפרמן (ליפי), יוסף רוזנברג, צבי מרמלשטיין, אריה נימן (נוימן), דוד וייס (לימים לבנה), יוסף מרדכי שנפלד וחנה שנפלד (לימים אורן).
שלושה קיימו את ההבטחה ונפגשו בערב פסח 1944 ליד הכותל: אהרון ברנר, אריה נימן (נוימן) וגרשון יגר.
לצפייה במסמך המלא כקובץ-PDF
לטקסט המלא של המסמך >>>
ב-7 באפריל 1944, ערב פסח תש"ד, היום בו נקבע מועד הפגישה בירושלים, עמדו יהודי מונקאץ' בפני כליון. מייד לאחר הפסח נכלאו בגטאות, וב-11 במאי החלו יוצאות רכבות הגירוש ממונקאץ' לאושוויץ-בירקנאו.
בעזרתם של יוצאי מונקאץ' והחומרים המצויים בארכיוני יד ושם הצלחנו להתחקות אחר עקבותיהם של כמה מהחתומים על "הבטחה ומגמה" ולברר מה עלה בגורלם.
יש להעביר את העכבר על התמונות לשם זיהוי האנשים.
חמש בנות היו בוגרות המחזור השלישי של הגימנסיה העברית במונקאץ' ורק אחת מהן עלתה לארץ ישראל מבעוד מועד. טובה (גיזלה) ליפרמן שהיתה סטודנטית לרפואה גורשה ב-19 ביולי 1941 לסטניסלבוב ונרצחה שם. לאחר תום לימודיה בגימנסיה היתה רחל איצקוביץ' (ציצו) למורה. לפני המלחמה נישאה לאוסקר טפלנסקי, איש עסקים, ונולד להם בן. הם התגוררו בסנטו (Szanto) שבהונגריה. שלושתם נשלחו לאושוויץ ונספו. רחל כ"ץ היתה למורה לעברית לאחר תום לימודיה בגימנסיה. רחל גורשה לאושוויץ ונספתה. מדי גליק עזבה את מונקאץ' ועברה לפראג. השם מדי גליק מופיע ברשימת אסירים ממחנה שטוטהוף. מדי שרדה והגרה לארצות הברית.
האחת שנחלצה מעין הסערה היא חנה שנפלד. לאחר הלימודים בגימנסיה הפכה חנה למורה והחלה ללמד תלמידי כתה א' בבית הספר העברי. ב-1938 נישאה חנה במונקאץ' למנחם ברגנבאום (לימים אורן), שהיה המורה שלה בגימנסיה. הזוג עלה לארץ ישראל ב-1938 באוניה "אפולוניה" והתיישב בקיבוץ תל יוסף ואחר כך בקיבוץ בית השיטה.
חמישה עשר בנים היו בוגרי המחזור השלישי. לאחר לימודיו בגימנסיה היה אהרון צבי קלנר למורה. הוא לא היה נשוי. אהרון נרצח בחזית המזרחית כעובד כפייה בגדודי העבודה. שמו מופיע ברשימת קורבנות של "פלוגות העבודה". לא ידוע מה עלה בגורלם של דוד לבוביץ', א. קריטשטיין, מנחם (עמנואל) קרינדלר וא. (פאבל) ויזר. ידוע שלבוביץ' היה בהכשרה בסלובקיה בשנת 1940 ושקרינדלר וקריטשטיין עזבו את מונקאץ' והיו בפראג לפני המלחמה. כמו כן מופיע השם פאבל ויזר ברשומות מחנה מאוטהאוזן.
תשעה מהבנים הצליחו להגשים את חלום בני מחזורם ולעלות לארץ ישראל. א. ברנר נפטר בגיל צעיר בארץ; גרשון יגר היה מורה; שלמה קרפן (ארבל) עלה לארץ ישראל בינואר 1940 והיה מורה ללשון ותנ"ך בבאר שבע; דב משה ליפרמן (ליפי), ממייסדי קיבוץ מענית - שאחותו, טובה (גיזלה) ליפרמן, היתה גם היא מהחתומות על המסמך ונרצחה בסטניסלבוב - היה גם אמן בתחום הצילום והציור; אריה נימן (נוימן) היה מורה בבית הספר ע"ש מקס פיין; צבי מרמלשטיין היה מורה בחדרה; דוד וייס (לבנה) התגורר בבאר שבע והיה מהנדס וצייר; יוסף רוזנברג התגורר בעפולה והיה מנהל בתנובה. בין בוגרי המחזור השלישי היו גם שני אחים מסלובקיה, מנחם ויוסף שנפלד. יוסף שנפלד עלה ב-1936 לארץ ישראל, ולימים השתקע בחיפה ואחיו הגדול מנחם היגר לאנגליה לפני השואה.
גורלם של רוב המורים שתצלומיהם מופיעים בתמונת המחזור של בוגרי הגימנסיה העברית במונקאץ' בתרצ"ד (34-1933) שפר עליהם. למעט אחד, אליהו רובין, עלו כולם לארץ ישראל לפני השואה. רובין שרד את אושוויץ ומחנות נוספים, וב-1946 עלה לארץ ישראל עם אשתו ובנו עמוס, שניצל על ידי חסידי אומות העולם יוזף ומרגיט שטראוס.
יד ושם ממשיך במשימה הקדושה של שחזור סיפורי קרבנות השואה והנצחתם. אם יש בידכם מידע נוסף אודות האנשים החתומים על "הבטחה ומגמה", אנא צרו קשר.