תולדות קהילת מונקאץ' עד השואה
חיי הדת
מחלוקת חסידי מונקאץ’ – בעלז
במלחמת העולם הראשונה הפכה העיירה בעלז שבגליציה לשדה קרב. האדמו"ר מבעלז, יששכר דב רוקח, עזב את העיירה יחד עם חסידיו ונדד ברחבי הונגריה כפליט. ב-1920 הגיע האדמו"ר מבעלז למונקאץ’, שם היו לו חסידים רבים.
במונקאץ’ שררה יריבות בין חצר חסידי הרב שפירא וחצר חסידי בעלז. הגעתו של הרב רוקח החריפה את המחלוקת. הרב שפירא תקף את חסידי בעלז ורבם בקללות, הלשנות והשמצות - בין היתר נהג לכנותם 'חזירי בעלז' - ואלה לא נשארו חייבים.
המחלוקת ביניהם הגיעה עד בית דין צ'כוסלובקי. זה מצא את הרב שפירא אשם בהכרזת חרם, שהיתה מנוגדת לחוק. הפרשה התפרסמה בעיתונות בצ'כוסלובקיה ובמדינות השכנות, ופגעה בשמה הטוב של יהדות קרפטורוס.
ב-1922 עזב הרב רוקח את מונקאץ’ וחזר לבעלז, אך המחלוקת לא פסקה. באותה שנה פרשו חסידי בעלז מהקהילה האורתודוקסית והקימו קהילה חדשה עם רב ושוחט משלהם. הקהילה החדשה לא הצליחה לקבל אישור מהשלטונות תחת השם 'מחזיקי הדת האורתודוקסית חסידי בעלז במונקאץ’' ולכן פנתה בבקשה נוספת להקמת קהילה בשם 'מחזיקי הדת הניאולוגית חסידי בעלז' - וקיבלה אישור. על פי חוקי הונגריה, שנותרו על כנם גם בעת השלטון הצ'כוסלובקי, נאסר על הקמת קהילות נוספות מאותו הזרם. על כן חסידי בעלז - שלא יכלו להתקרא "קהילה אורתודוקסית" - בחרו בשם 'נאולוגיים' שהוא שמו של הזרם הרפורמי בהונגריה, למרות שהיו קהילה אורתודוקסית לכל דבר ועניין.
לאחר שנים של מאבק, ולאחר משא ומתן ממושך, נחתם ב-11 במרס 1934 הסכם שלום בין שתי הקבוצות. בהסכם השלום בין חסידות בעלז למונקאץ’ קיבלה חסידות בעלז את מרותה של הקהילה האורתודוקסית ורבניה. מתוך ההסכם:
"... כמו כן מוותרים חברי הקהילה ו/או מבקרי בית התפילה, על כל עימות עם הקהילה האורתודוקסית ועם מוסד הרבנות האורתודוקסית, ומבטלים כל תלונה וסכסוך נגד הקהילה האורתודוקסית".
