אשת חיל מי ימצא

סיפוריהן של נשים שהצילו יהודים בתקופת השואה

נשים הן למעלה ממחצית מחסידי אומות העולם בהם הכיר יד ושם. רבות מהן פעלו בשיתוף פעולה עם אחדים מבני משפחתן, ואילו רבות מנשים אמיצות אלה היו היוזמות של מעשי ההצלה ופעלו באופן עצמאי להצלת יהודים. כאן מובא חלק מסיפוריהן.

קרולינה יושצ'יקובסקה

(פולין)

קרולינה יושצ'יקובסקה

קרולינה יושצ'יקובסקה (שלישית משמאל)

קרולינה יושצ'יקובסקה

בתה של קרולינה, ברוניה (באמצע)

פסק הדין של בית המשפט

העמוד האחרון בדו"ח החקירה של קרולינה יושצ'יקובסקה, עם שלושה צלבים במקום חתימה

קרולינה יושצ'יקובסקה נולדה בבודקוב שבפולין בשנת 1898. סיפור חייה ותיאור הסתרת היהודים על ידה נמצא ברישומי המשטרה והמשפט. איש לא שרד כדי להעיד.

ב-23 ביולי 1944 פשטה המשטרה על ביתה של יושצ'יקובסקה ומצאה שני יהודים מסתתרים במרתף. שני המסתתרים נורו במקום וקרולינה נעצרה ונחקרה. לחוקריה אמרה: "מעולם לא הלכתי לבית הספר. עד גיל 13 חייתי עם הורי ואז עברתי לגרמניה, שם עבדתי חמש שנים עבור איכר במקלנבורג (אזור בצפון גרמניה)... אז חזרתי לבודקוב ושם חייתי עם אחותי עד 1934. עזרתי לאחותי בעבודת חווה. בשנת 1934 עברתי לטומשוב. עד פרוץ המלחמה התפרנסתי מעבודה בהכשרת כבישים. לאחר מכן עבדתי בעבודות שונות. למשל, הייתי כובסת ועוזרת בית. עד מעצרי עבדתי במטבח של ארגון טודט (Organization Todt , ארגון שביצע עבודות הנדסה וחימוש) בטומשוב. אני רווקה ויש לי בת שנולדה מחוץ לנישואין. היא בת עשרים. אין לי נכסים ואינני מצפה שיהיו לי בעתיד. אני לא משתייכת למפלגה פוליטית או לכל ארגון אחר. אני לא מעוניינת בפוליטיקה."

קרולינה המשיכה וסיפרה לחוקריה ששישה שבועות לפני מעצרה פגשה שני גברים צעירים ברחוב. הם ביקשו ממנה לתת להם מקלט והבטיחו שישלמו לה 300 זלוטי לשבוע עבור הסתרת שניהם. היא נזקקה לכסף נואשות והחליטה לקבל את הצעתם, למרות שהיתה מודעת לכך שהם יהודים ושבהסתרתם היא מסתכנת בעונש מוות. היא לקחה אותם לביתה, הם ישנו על הרצפה והיא נעלה אותם בבית כשהלכה לעבודה. היא הזכירה שאחד השכנים היה מודע להימצאותם בביתה. היא לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן חתמה על הצהרתה בשלושה צלבים.

מול ההאשמה החמורה של הסתרת יהודים, ודאי בחרה קרולינה להגיד שהמניע להסתרתם היה תאוות בצע ולא הרצון להתקומם נגד רדיפת היהודים על ידי גרמניה הנאצית. למעשה, בתקופה ההיא, בהתחשב בכלכלת המלחמה ובעובדה שהגרמנים הקפיאו את המשכורות ושהמחירים עלו, סכום של 300 זלוטי לשבוע היה די צנוע, ולשני היהודים, שכבר נמלטו על חייהם מזה זמן מה, מן הסתם נותר מעט מאד כסף בין כה וכה.

ב-10 באוגוסט 1944 הועברה קרולינה יושצ'יקובסקה לכלא בפיוטרקוב. שבועיים לאחר מכן, ב-23 באוגוסט, נדונה למוות ב-Sondergericht , בתי המשפט המיוחדים שהוקמו במקביל למערכת המשפטית הגרמנית כדי לשפוט מתנגדי משטר. למרות שדנו אותה למוות הגישו שלושת השופטים, פון זיידוויץ, ברנד וד"ר ווייטה, בקשה מיוחדת לחון אותה. "אנו ממליצים לחון את הנאשמת שנדונה למוות, מכיוון שמניעיה להסתרת היהודים לא היו רצונה למנוע את גירושם או רצונה להרוויח מכך. הנאשמת נמצאת במצב כלכלי קשה ונכנעה לפיתוי לשפר את מצבה. 300 זלוטי לשבוע עבור החבאתם ופרנסתם של שני יהודים אינו תשלום גבוה בנסיבות הקיימות. על כן נראה לבית המשפט שפשעה של הנאשמת אינו כה חמור עד כדי גזירת גזר דין מוות עליה, במיוחד לאור העובדה שגזר דין כזה לא יהווה הרתעה לאחרים." ההצהרה הסופית פורסמה כנראה נוכח העובדה שכל יהודי האזור כבר נרצחו, ולכן השופטים לא האמינו שיהודים נוספים נמצאים במסתור.

הבקשה להקל בעונשה נענתה בשלילה וקרולינה יושצ'יקובסקה הועברה לכלא פרנגסהיים בפרנקפורט-אם-מיין שבגרמניה, שם הוצאה להורג ב-9 בינואר 1945. למחרת הודיע התובע בפרנקפורט לעמיתו בפיוטרקוב שגזר הדין הוצא לפועל.

שני היהודים שנהרגו במרתף ביתה של יושצ'יקובסקה נותרו אלמונים. בחקירתה יכלה קרולינה למסור רק את שמותיהם הפרטיים: יאנק ופאול. במקור, כך אמרה לחוקריה, היו יהודים אלה מטומשוב. רוב יהודי העיר הנותרים נשלחו לטרבלינקה עוד בינואר 1943. מאות ספורות של יהודים נותרו מאחור. במאי 1943 נלקחו יהודים אחרונים אלה לעבודת כפייה באזור ראדום. יאנק ופאול כנראה הצליחו להימלט והתחבאו באזור עד שהגיעו לביתה של יושצ'יקובסקה.

ב-17 במאי 2011 הכיר יד ושם בקרולינה יושצ'יקובסקה כחסידת אומות העולם.