המכתב האחרון של יוזפינה בר
"ילדים אהובים שלי, אני נאלצת להיפרד מכם בלב כבד... אל תבכו... כואב לי מאוד להכאיב לכם, זה סבל לכולם. אלוהים יסלח לי. תישארו ביחד, ובמקרה שאבא האהוב שלנו יחזור, תנו לו את כל האהבה ששמרתם בשבילי... אמכם לנצח"
ליאופולד ויוזפינה בר (Bähr) לבית רוברג חיו בבאסום (Bassum) שבסקסוניה התחתית בגרמניה. ליאופולד היה סוחר בקר. לליאופולד הוענק אות צלב הברזל על השתתפותו במלחמת העולם הראשונה בצבא הגרמני, אות בו היה גאה מאוד. נולדו להם שני ילדים, קורט (נ. 1910) ואילזה (נ. 1911).
ב-1933 התגוררו בבאסום כ-30 יהודים.
ב-1935 הבינה אילזה שעתידה אינו בגרמניה. בהשפעת אחיה שנטה לציונות הצטרפה להכשרה ציונית בקיבוץ וסטרבק (Westerbeck) באוסנאברוק (Osnabrück). באוגוסט 1936 חזרה אילזה לבאסום ונפרדה מהוריה לפני שעלתה לארץ ישראל (פלשתינה המנדטורית). גם קורט עלה לארץ ישראל. הוריהם נשארו בבאסום. ב-1937 נישאה אילזה להנס-יוסף, יליד סולינגן שבגרמניה, שעלה שנה לפניה. בני הזוג התיישבו בפרדס חנה ומשם עברו לכפר ורבורג והתפרנסו מחקלאות.
במסמך מ-1937 מוזכר שמו של ליאופולד בר כראש הקהילה בבאסום. בנובמבר 1938 נותרו במקום ששה יהודים בלבד.
ב-10-9 בנובמבר 1938, במהלך פוגרום "ליל הבדולח", נופצו חלונות ודלתות בבתיהם של היהודים הספורים שנותרו במקום. תושבים השליכו אבנים וזרעו הרס בדירותיהם. אנשי אס-אה הוליכו בחוצות העיר שתי נשים יהודיות והשמיעו שירים אנטישמיים. ליאופולד בר ועוד שני גברים יהודים נאסרו באותו הלילה ושולחו מבית המעצר בהנובר לבוכנוולד. ליאופולד היה בן 65 כשנאסר. יוזפינה שנותרה לבדה לא יכלה לשאת את ההשפלה והשנאה. מאסר השווא, הביזה וההרס שהתחוללו בעיר היו מעבר לכוחותיה והיא שמה קץ לחייה ב-11 בנובמבר 1938 בגיל 56. לפני התאבדותה כתבה לבנה ובתה בישראל:
ילדים יקרים, אל תבכו. כך החליט המיטיב לכל [אלוהים] בשבילנו... מחשבותי האחרונות הן עליכם ומעל הכל על בן זוגי האהוב.
מכתבה של יוזפינה לילדיה מוצג בתערוכה שלפניכם.
כמה שבועות לאחר שנעצר, שוחרר ליאופולד מבוכנוולד וחזר לבאסום. במפקד האוכלוסין שהתקיים ב-17 במאי 1939 נמנו בבסום שלושה יהודים. אחד מהם היה ליאופולד. באוקטובר הועבר ליאופולד לברמן (Bremen) ובנובמבר 1941 שולח מברמן למינסק, שם נרצח.
ב-1999 מסרה ליד ושם רות לשם, בתה של אילזה, דפי עד לזכר סבתה יוזפינה וסבה ליאופולד. ב-2002 מסרה את המכתב האחרון של סבתה לארכיון יד ושם למשמרת עולם.