ספר תורה ומעטפת (וימפֶּל) מבית הכנסת באנסבך, גרמניה, ששרדו את ליל הבדולח
בנובמבר 1938, זמן קצר לפני ליל הבדולח, נקרא לודוויג דיטנהופר, תושב אנסבך, לפגישה דחופה עם ראש המשטרה באנסבך שהיה ידידו. ראש המשטרה הזהיר אותו מפני הפגיעה הצפויה ביהודים ודחק בו לעזוב בהקדם את המדינה.
ד"ר לודוויג דיטנהופר היה תעשיין מהעיר אנסבך שבגרמניה ופעיל ציבור. הוא מילא תפקידים רבים בעירו, בהם חבר מועצת העיר וראש ועד הקהילה היהודית. בנו הבכור לחם במלחמת העולם הראשונה כחייל גרמני ונפטר לאחר המלחמה. גם רעייתו בבט נפטרה וארבעת ילדיו האחרים עזבו את גרמניה. בראשית שנות השלושים נותר לודוויג לבדו באנסבך. הוא הוסיף לפעול למען הקהילה היהודית אך תכנן להגיע לארץ ישראל.
ב-27 באוקטובר 1938 הושלכה פצצת גז מדמיע לבית הכנסת באנסבך, בזמן התפילה, והמתפללים נאלצו להפסיקה. בנובמבר 1938, זמן קצר לפני ליל הבדולח, נקרא לודוויג לפגישה דחופה עם ראש משטרת אנסבך. ראש המשטרה, שהיה מיודד עמו, הזהיר אותו מפני הפרעות, הפגיעה הצפויה ביהודים ושריפת בית הכנסת, ודחק בו לעזוב בהקדם את המדינה.
לודוויג שמע לעצתו. הוא הלך לבית הכנסת ולקח את ספר התורה שהקדישה המשפחה לבית הכנסת, ספר תורה שבמשך דורות עלו לתורה וקראו בו רבים מבני המשפחה. ספר התורה נעטף במעטפת (וימפֶּל) מפוארת שהוקדשה לבית הכנסת בשנת 1840 ועליה רקמה של כתובת הקדשה וציורים ונרקמו עליו שם התינוק ושם אביו. וימפֶּל הוא כינוי לחיתול ששימש תינוקות בברית מילה. במספר קהילות בגרמניה היה נהוג לתת את החיתול כמתנה לבית הכנסת בהגיע התינוק לגיל שלוש, כדי לעטוף בו את ספר התורה.
בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938, ליל הבדולח, הצטווה ראש העירייה באנסבך על ידי המפקדה הראשית של הנאצים בנירנברג לאסור את יהודי העיר, להחריב את דירותיהם ולהעלות באש את בית הכנסת. ראש העירייה ציווה על אנשי האס-אה להימנע מאלימות, והודות לכך לא נפגעו יהודים בעיר בליל הבדולח. ראש העירייה שלח לבית הכנסת שני אנשים כדי לבצע הצתה. האנשים שברו ספסלים ושרפו אותם עם ספרי תורה וספרי קודש אחרים. מיד לאחר שציווה על השריפה, שלח ראש העיר כבאים שכיבו את השריפה. מהאש נחרכו שניים מעמודי הבימה, וילון, ספרי תורה, שתי פרוכות מתחילת המאה ה-18 ושתי נברשות מתכת. החלקים שניצלו שמורים כיום במוזיאון העירוני של אנסבך. לפני כן הוצא מבית הכנסת ארגז עם טליתות ותשמישי קדושה אחרים ואלה הגיעו לפיקוח המשטרה. אחרי הפרעות נמכר בית הכנסת למועצת העיר תמורת סכום נמוך.
עשרות היהודים שעוד נותרו בעיר נאסרו במצוות הנאצים, אך למחרת בבוקר פקד ראש העירייה על שחרורם, וכמעט כולם שוחררו. בהם היה לודוויג דיטנהופר.
לודוויג דיטנהופר עזב לאוסטריה. משם עבר להונגריה, רוסיה, סין, דרום אפריקה וגיברלטר. לאחר כשנה בדרכים הגיע לארץ ישראל (פלשתינה המנדטורית). את ספר התורה והמעטפת (וימפֶּל) מסר לילדיו בארץ ישראל.