17 במרס 1943

גורנה דז'ומיה, בולגריה

"אין אנו יודעים מתי ניסע.
כל רגע ושעה אומרים לנו להתכונן לנסיעה ארוכה."

מכתבו האחרון של אלברט קבילי, בלדינו

כך כתב אלברט קבילי במכתבו האחרון אותו שלח מגורנה דז'ומיה (Gorna Dzumaja) אל אחיו נסים שהיה במחנה העבודה בליצה (Belitsa).

בעיר קוואלה (Kavala) ביוון חיו יעקב-ז'קו ודודו קבילי וילדיהם ישראל, רחל, דניאל, אלברט ונסים. ליעקב היתה חנות מכולת ובבעלותו היו מספר בתים בעיר.

ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון. בתוך ימים אחדים נכבש גם אזור קוואלה. העיר וחמש ערים סמוכות לה נכללו בשטח שסופח לבולגריה עד לסיום המלחמה ועל היהודים הוחלו חוקי הגזע. נאסרה תנועתם ברחובות הראשיים של העיר והופסק עיסוקם במסחר. על בתיהם ובתי העסק שלהם נתלה סימון זיהוי יהודי. ב-1942 הוחמרו הצעדים נגדם: הם נדרשו לענוד טלאי צהוב על בגדם, לשאת תעודת זהות מיוחדת. רכושם נשדד וצעירים נלקחו לעבודות כפייה.

בינואר 1943 נלקחו מקוואלה 40 צעירים לעבודות כפיה במחנות בבולגריה. ביניהם היה נסים קבילי. במרס נאספו יהודי קוואלה יחד עם יהודי צפון יוון ורוכזו בשתי ערים בבולגריה, אחת מהן - גורנה דז'ומיה, לקראת שילוחם לפולין. ביניהם היו בני משפחת קבילי.  הרכבות עברו בקרבת מחנה העבודה בליצה ושמועות על כך הגיעו לנסים וחבריו. הם הצליחו להגיע אל הרכבות, לעלות על הקרונות ולפגוש את בני משפחתם. הוריהם לא ידעו מה יעד הנסיעה אך הפצירו בבנים לשוב אל המחנה בבליצה. כך פעל גם יעקב קבילי. השוטרים הבולגרים שליוו את הטרנספורט עלו אל הקרונות והורידו בכוח את נסים וחבריו. יותר לא יראו צעירים אלה את בני משפחתם.

אלברט קבילי הצליח לשלוח מכתב לאחיו נסים במחנה העבודה בליצה בבולגריה. היה זה מכתבו האחרון. ב-19-18 במרס, לאחר כעשרה ימים במחנה, הועברו היהודים מגורנה דז'ומיה ברכבות אל עיר הנמל לום (Lom) שעל שפת הדנובה.

הרכבות הגיעו ללום ושם נמסרו לגרמנים. בלום העלו הגרמנים את היהודים על ארבע ספינות והשיטו אותם על הדנובה, במשך חמישה עד שמונה ימים, עד וינה. מווינה נשלחו היהודים לטרבלינקה ונרצחו כולם בהגיעם.

נסים שרד ולאחר השחרור עבר לסופיה. ב-1945 הגיע לארץ ישראל והתגורר בדרום תל אביב יחד עם ניצולים מסלוניקי וכמוהם עבד בנמל תל אביב. באמצעות שם טוב לוי, חברו וניצול אושוויץ, הכיר את שמחה כהן, ילידת ירושלים וגיסתו של שם טוב, והם נישאו ב-1953. נולדו להם שני בנים ובת והמשפחה התגוררה בחולון.

ב-1999 מסר נסים קבילי, היחיד ממשפחתו ששרד, דפי עד לזכר אביו יעקב, אמו דודו, אחותו רחל, ואחיו ישראל, דניאל ואלברט. לאחר מותו של נסים מצאו בניו את המכתב האחרון ששלח לנסים אחיו. ב-2011 מסר יעקב רמות קבילי, בנו של נסים הקרוי על שם סבו, את המכתב המקורי של דודו ליד ושם למשמרת עולם.

  גירושם להשמדה של יהודי תראקיה ומקדוניה ב-1943  

גורנה דז'ומיה, 17 במרס 1943

לאחינו נסים היקר,

דע לך, נסים, כי כולנו במצב טוב מבחינה בריאותית. אותו הדבר אנו מבקשים בעבורכם. אני הגעתי מ[פרין] ונפגשתי עם כולם בגורנה דז'ומיה.

לא כתבנו לך מהר [מוקדם] יותר, כי אין אנו יודעים מתי ניסע. כל רגע ושעה אומרים לנו להתכונן לנסיעה ארוכה.

עכשיו תדע, נסים, שמעבירים אותנו למחנות ריכוז בלי לחם ובלי כלום וסובלים מאוד בשביל לחם ובשביל עוד דברים. נותנים לנו רק 300 גרם לחם ליום וצ'ורבה [סוג של מרק]. לא נותנים לנו לקנות דבר. אם תבוא לפגוש אותנו, הצטייד בלחם ועוד דברים. מהכסף שיש לך קנה לך דברי אוכל.

אם אתה נמצא עם ז'אק בר לאה, אמור לו כי אנחנו נמצאים עם המשפחה שלו ושיעשה את אותו דבר שאתה תעשה. 

אין לי דבר נוסף לכתוב. אנחנו מחבקים ומנשקים בכלל את כולכם.

[חתימה] א' קבילי

נסים, מוטב שלא תקומו [תעברו] מהמקום בו אתם נמצאים.

אלברט

מסור ד"ש לסמואל לוי ואמור לו שכולם במצב טוב, ושלא ידאג להם.

מלדינו: משה העליון

   לצפייה בגלויה