28 ביולי 1943

בנדז'ין, פולין

"אני מאושרת שקיבלת את דרישת השלום שלנו... תהיי בריאה. הרבה נשיקות מאמא שלך".

הגלויה האחרונה של ברטה יושקוביץ

כך כתבה ברטה יושקוביץ מהגטו בבנדז'ין במערב פולין אל בתה רוזי שהיתה במחנה עבודה באובראלשטט. ברטה נשלחה עם בעלה שלמה ובנם אליעזר אל מותם באושוויץ. רוזי ואחותה רות שרדו.

שלמה יושקוביץ וברטה פינגרהוד, ילידי פולין, היגרו בגפם לגרמניה. הם נפגשו ונישאו ב-1918 ועברו להתגורר בנורדהאוזן. הם היו סוחרים בחומרי גלם למחזור והמשפחה חיה ברווחה. ילדיהם רות (נ. 1920), אליעזר (נ. 1924) ורוזי (נ. 1925) למדו בבית ספר גרמני והיו בתנועת נוער ציונית.

לאחר עליית הנאצים לשלטון נפגע עסק המשפחה. רות עברה למוסד "אהבה" בברלין כהכנה לקראת עלייתה לארץ ישראל. לאחר שישה חודשים חזרה לנורדהאוזן. היא היתה אמורה להצטרף להכשרה ציונית אך לא הספיקה. באוקטובר 1938 גורשו בני משפחת יושקוביץ שלא היו בעלי נתינות גרמנית לזבונשין, פולין, ומשם הוברחו לקרובי משפחה במיסלוביץ. לאחר מכן התפצלו בני המשפחה. שלמה, רוזי ואליעזר עברו למודז'יוב. ברטה ורות נשארו במיסלוביץ. לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית התאחדו בני המשפחה במודז'יוב.
ב-1941 הגיעה רות למחנה גוגולין, בעידוד בן-דודה, מרדכי-מותק יושקוביץ שהיה בעל תפקיד במחנה. שם עבדה בעבודה משרדית עד שנשלחה למחנות עבודה אחרים.

ב-1942 נשלחה רוזי למחנה עבודה באובראלשטט שבחבל הסודטים. שלמה, ברטה ואליעזר נשארו במודז'יוב ומאוחר יותר הועברו לגטו בבנדז'ין.

כל אותו הזמן התכתבו בני המשפחה. ההורים שלחו מכתבים לבנות במחנות השונים, האחיות התכתבו בינן לבין עצמן, ההורים העבירו מכתבים מרוזי לרות ולהפך, ומכתבים נשלחו גם לקרובי משפחה נוספים. בעדות שמסרה ליד ושם סיפרה רוזי על המכתבים שקיבלה מאמה – מכתב כל שבועיים. כל מכתב התחיל והסתיים בדאגה לבריאותה של רוזי ובבקשתה של האם שתשמור על עצמה.

באוגוסט 1943 חוסל הגטו בבנדז'ין ושלמה, ברטה ואליעזר שולחו אל מותם באושוויץ. רות ורוזי שרדו ולאחר המלחמה מצאו זו את זו וחזרו לנורדהאוזן, שם קבעו להיפגש עם הוריהן לאחר המלחמה. מאחר שאיש לא שב, עברו השתיים למחנות עקורים ועלו לישראל.

ב-1956 מסרה רות קופץ-יושקוביץ ליד ושם דפי עד לזכר הוריה שלמה וברטה יושקוביץ ואחיה אליעזר. ב-2015 מסרה רוזי וייס-יושקוביץ ליד ושם למשמרת עולם, במסגרת הפרויקט המתמשך "לאסוף את השברים", עשרות מכתבים וגלויות מקוריים שנותרו בידיה מתקופת המלחמה וביניהם הגלויה האחרונה של אמה ברטה.

  ניצולת השואה רוזי יושקוביץ מספרת על המכתבים האחרונים שכתבה אליה אמה, ברטה, מגטו בנדז'ין   

בנדסב. [בנדסבורג, בנדז'ין]

28 ביולי 1943

רוזי היקרה שלי,

קיבלנו את גלוייתך מ-11 ביולי ושמחנו עליה מאד, כרגיל. לגבי רוזה מגר, אתעניין בנושא ואענה לך במכתב הבא. כאן הכל כרגיל. איש אינו הולך לעבודה חוץ ממני. זה לחלוטין לא נחוץ. אנחנו האנשים היחידים ממודז'יוב, כאן בבנדסבורג, כי כל האחרים ממודז'יוב חיים בשרודל [שרודולה – הגטו בסוסנוביץ]. אמא ואבא הולכים לעתים קרובות אל... ואל הדוד של רויקה. אלה כל החדשות מכאן. מה שלומכם? איך הולך בעבודה? איך החיים במחנה? אני חושבת שזה טוב יותר מאשר כאן.

אסיים עכשיו. ברכות ונשיקות ממני, שלך, אלף פעמים. דרישת שלום לכל [האנשים] ממודז'יוב ולגברת שטייניץ. רוזי יקירתי, אני מאושרת שקיבלת את ברכותינו. גברת לינסברג (?) הלכה לקלטנדורף. מה את עושה, יקירתי, אני מקווה ששלומך טוב, איך רות, ... ופרומקה המבורגר? היי בטוב, יקירתי. הרגישי כאילו אמך מנשקת אותך.

(בראש הגלויה: דרישות שלום מפרומקה ורות ...)

   לצפייה בגלויה