מבצע אייכמן

חלקו המשמעותי של אייכמן כאחד מאדריכלי “הפתרון הסופי” ליהודי אירופה החל להיוודע בשלהי שנות הארבעים של המאה העשרים. מתחילת שנות החמישים התרבו השמועות על הימצאותו בדרום אמריקה, ולשירותי המודיעין של מערב-גרמניה וארצות-הברית נודע על אודותיו בוודאות כבר אז. ואולם רק הודות לנחישותם ולהתמדתם של כמה מסוכני "המוסד" של מדינת ישראל נחשפה זהותו האמיתית של "ריקרדו קלמנט". סוכני "המוסד" פתחו במצוד ובסופו של דבר, ב-11 במאי 1960, לכדו את אייכמן.  פריץ באואר, התובע הכללי (היהודי) של מדינת הֶסֶן במערב גרמניה – שפעל שלא במסגרת תפקידו הממשלתי, מחשש שמא פעולה רשמית תסכל את הצלחת המבצע – הוא שמסר לממשלת ישראל מידע מדויק על מקום הימצאו של אייכמן. לוֹתאר הרמן, ניצול שואה יליד גרמניה שהיגר לארגנטינה, המריץ את "המוסד" לפעולה עקב מידע אמין במיוחד שקיבל מבתו. הבת, סילביה, קיימה קשר רומנטי עם אחד מבניו של אייכמן, קלאוס. נדבך נוסף במלאכת איסוף המידע על אייכמן נבנה באמצעות פעילותם הנמרצת של צייד הנאצים שמעון ויזנטל ושל סוכן "המוסד" מַנוּס דיאמנט, שהמציא את תצלום דיוקנו של אייכמן מימי המלחמה.  איש-איש בדרכו סללו האנשים האלה את הדרך לפני "המוסד" לתכנן את מבצע החטיפה ולבצעו.

בצוות החוטפים היו: רפי איתן (המפקד), צבי אהרוני, צבי מלחין, ומשה תבור. בצוות הקדמי: אברהם שלום, יעקב גת ורופא מרדים (שמו חסוי עד היום). על המבצע פיקד ראש "המוסד", איסר הראל, בתמיכתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. לאחר שהשתלטו על אייכמן, סמוך לביתו ברחוב גריבאלדי שבפרבר של בואנוס איירס, העבירוהו החוטפים למקום מסתור. במהלך התחקור אישר אייכמן את זהותו האמיתית וחתם על מסמך לפיו הוא מוכן לעמוד לדין בארץ. כעבור אחד-עשר ימים הוטס בחשאי לישראל במטוס "אל על".

יומיים לאחר הבאתו ארצה, ב-23 במאי 1960, הודיע ראש הממשלה מעל בימת הכנסת על לכידתו של אייכמן ועל הימצאותו בארץ. הידיעה חשמלה והממה את דעת הקהל בארץ ובעולם.

במהלך החודשים שלאחר החטיפה נתגלע משבר דיפלומטי עמוק בין ישראל לארגנטינה, שהתלוננה לפני הקהילייה הבין-לאומית ולפני מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות על הפגיעה בריבונותה. מאמצים דיפלומטיים קדחתניים של משרד החוץ הישראלי, וכן התגייסותם של אנשי רוח יהודים בעולם כולו החזירו את היחסים בין שתי המדינות לקדמותם. במהלך המשפט, ובעיקר לקראת סיומו, הכירו רוב אומות העולם ודעת הקהל העולמית בצִדקת צעדה של ממשלת ישראל ובזכותה להעמיד את הצורר למשפט.