חיים-צבי לורנץ: נער ניצול יבישוביץ, חניך בבית הילדים באקואי

ב-1941 גויס האב שמואל יחד עם יהודים מהכפר לעבודות כפייה ככוח עזר לצבא ההונגרי ורבות מהמשפחות נותרו ללא מפרנס. שמואל לא אכל את המזון שסיפק הצבא וקיבל חבילות מהבית עם מזון יבש כדי שיוכל לשמור כשרות. לאחר כמה חודשים השתחרר שמואל מהשירות וחזר לנירלוגוש. בתחילת 1944 הגיע לבית המשפחה מכר שהזהיר את שמואל מפני הבאות וייעץ לו לברוח לרומניה. שמואל תהה: "איך נברח ונחצה את הגבול עם שמונה ילדים קטנים וסבתא זקנה?" מגדה, הבת הבכורה, עברה לבית קרובי משפחה בבודפשט.

ב-19 במרס 1944 פלשו הגרמנים להונגריה ובאפריל, יום למחרת הפסח, נצטוו יהודי נירלוגוש להישאר בבתיהם. נאמר להם לחכות לשוטרים ולפקיד שיגיעו לאסוף מהם דברי ערך ולרשמם. צו שני הורה ליהודים לקחת את חפציהם האישיים ולהתייצב בחצר בית הכנסת. שם נפוצו שמועות שכולם יילקחו לעבודה בחקלאות עד תום המלחמה. למחרת הועברו יהודי נירלוגוש לנירג'הזה (Nyíregyháza) וביניהם בני משפחת לורנץ והוכנסו לגטו שהוקם במקום. מחמת הצפיפות בגטו העבירו אותם לחוות טבק באזור שומם בסמוך, שורץ כינים וללא תנאים סניטריים ומים זורמים. הגברים נלקחו לעבודות כפייה. לאחר כשלושה שבועות, ככל הנראה ב-22 במאי, נלקחו האנשים לתחנת הרכבת בנירג'הזה והועלו על רכבות משא. הרכבת עצרה בקששה (Kassa, Košice) ויהודים נוספים נדחסו לתוך הקרונות. לאחר כשלושה ימים הגיעו לאושוויץ-בירקנאו. בסלקציה הופרדו חנה והילדים הקטנים משמואל וחיים. שמואל הצליח למשוך את חיים בן ה-14 לצדו והם התקבלו כאסירים במחנה. יומיים אחר כך סיפרו להם אסירים ותיקים על גורלם של חנה ושאר הילדים – רצח בתאי הגז.

שמואל וחיים נשלחו לעבודת כפייה במחנה משנה של אושוויץ - יבישוביץ (Jawischowitz), שם עבד שמואל בכריית פחם וחיים וצעירים נוספים הועסקו במיון הפחם והוצאת אבנים מתוכו. על חיי הדת ביבישוביץ, סיפר חיים:

גם במחנה ידענו מתי שבתות וחגים. ... היו כאלה שדאגו לזכור את התאריכים ולא היה חג שלא התפללנו בו, בהפסקות, בקבוצות קטנות, גדולות. כל אחד אמר את מה שזכר בעל-פה וכולם חזרו אחריו. גם אני זכרתי די הרבה תפילות.

לאחר כשלושה חודשים ביבישוביץ נפצע שמואל כשעזר לאסיר אחר בזמן עבודתם במכרה ואושפז במרפאת המחנה. רופא המרפאה ניתח אותו ברגל ונראה היה שהוא מתאושש ומחלים. חיים ביקר אותו כשהותר לו. באחד הימים הגיע חיים למרפאה ולא מצא את אביו. נאמר לו שאביו נלקח עם כל החולים לאושוויץ. חיים נותר לבדו. לימים נודע לו כי אחותו הבכורה מגדה היתה באחד הבתים המוגנים בבודפשט ונשלחה למחנה הריכוז דכאו. גורלה אינו ידוע.

ב-19 בינואר 1945 פונה המחנה ואסיריו הוצאו לצעדת המוות. כל אסיר קיבל ככר לחם, כמה קוביות סוכר ואת השמיכה שלו. השלג הגיע עד הברכיים וכל מי שפיגר נורה. אסירים רבים מתו בדרך מאפיסת כוחות ורעב, או קפאו למוות. חלק מהדרך עשו ברכבת, בקרונות פתוחים. השורדים הגיעו למחנה הריכוז בוכנוולד. חיים הגיע ל"מחנה הקטן" והוכנס לצריף של ילדים ובני נוער, בו התנאים היו גרועים פחות מאשר בבלוקים של המבוגרים. ב-11 באפריל שחרר הצבא האמריקני את בוכנוולד. בין המשוחררים היה חיים.

ביוני 1945 יצא חיים בקבוצת הילדים שעזבה את בוכנוולד בחסות האוז"ה לצרפת. על ההגעה לבית הילדים באקואי שבצרפת, סיפר חיים:

היינו בסביבות חמש מאות ילדים. הגענו לצרפת ושם חיכו לנו. ... הם קיבלו באופן זמני איזה ארמון שבו קלטו אותנו. הם חשבו שבאים ילדים, אז הם הכינו לנו מיטות וסדינים כמו שקי שינה שמתאימים לילדים קטנים, שמיכות וצעצוע בכל מיטה. ... כשהגענו השאירו אותנו בחוץ. ... היתה בדיקה רפואית לראות האם יש ילדים חולים. ... זו היתה הרגשה לא טובה. מי יודע מה יעשו לנו, חיטוי? פחדנו... יותר מאוחר הבנו שהם חשבו שבאים ילדים קטנים והכינו לנו חדרים יפים והיו צריכים לאסוף את כל הדברים ולהתארגן אחרת.

בסוף אוגוסט נסגר בית הילדים באקואי. חיים הועבר לבית ילדים בטאברני שיועד לילדים דתיים. בטאברני דאגו להם למורים לצרפתית, אנגלית ועברית כדי להכינם לקראת העתיד. חיים למד גם נגרות. הילדים הבוגרים התארגנו לעליה בלתי לגאלית לארץ ישראל. חיים שהיה בין הצעירים רצה אף הוא לעלות אתם, אבל המדריכים בבית הילדים שכנעו אותו להמתין לסרטיפיקט ולא להסתכן.

באפריל 1946 עלה חיים לארץ ישראל. לאחר שהייה קצרה במחנה עתלית עבר למוסד ילדים בכפר סבא ומשם עבר לישיבת "כל תורה" בירושלים. הוא התגייס ללח"י ונלחם במלחמת העצמאות בירושלים. ב-1949 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בשייטת 13 כצוללן. לאחר השחרור מהצבא למד נגרות, עבר לניר עציון, חזר לירושלים ופתח נגריה. ב-1962 נישא לניצולת השואה זהבה ונולדו להם שלושה בנים. לבן נוסף שימשו משפחת אומנה. לאחר מותה של זהבה ממחלה נישא בשנית לוורד.

ב-2005 מסר חיים לורנץ ליד ושם דפי עד לזכר הוריו חנה ושמואל, סבתו רייזל, אחיותיו מגדה, אסתר, שיינדל והינדה, ואחיו יצחק, אלעזר ושמעון.