מחנות העקורים וקיבוצי ההכשרה באיטליה אחרי המלחמה

מפגש הניצולים עם החיילים הארצישראליים בצבא הבריטי

גלריית תמונות

סרטים

ניצול השואה שמואל שילה מתאר את תחושותיו בסיום המלחמה

משה ביאליסטוק חייל ארצישראלי בפלוגת הובלה 650 של הצבא הבריטי מספר על המפגש עם הניצולים באיטליה

ניצולות השואה רומה אסקרלי ואלנה מינרבי מספרות על המפגש הראשון עם חיילי הבריגדה באיטליה

ניצול השואה יעקב הולנדר מספר על הנסיעה עם חיילי הבריגדה מאוסטריה לאיטליה

ניצול השואה שמואל שילה מתאר את המפגש הראשון עם חיילי הבריגדה

דוד בן דויד

קטגוריות נוספות בתערוכה:

מפגש הניצולים עם החיילים הארצישראליים בצבא הבריטי

מפגש הניצולים עם החיילים הארצישראליים בצבא הבריטי

חיי היומיום במחנות העקורים ובקיבוצי ההכשרה באיטליה

חיי היומיום במחנות העקורים ובקיבוצי ההכשרה באיטליה

סלבינו – "מושבה של ארץ ישראל" במרומי האלפים האיטלקים

סלבינו – "מושבה של ארץ ישראל" במרומי האלפים האיטלקים

הגירה של ניצולי שואה ממחנות העקורים באיטליה לישראל

הגירה של ניצולי שואה ממחנות העקורים באיטליה לישראל

מספטמבר 1943 ועד תום המלחמה נפגשו יהודי איטליה המשוחררים עם חיילים מארץ ישראל ששרתו בצבא הבריטי ועם חיילים יהודים ששרתו בצבאות בעלות הברית, בעיקר בצבא האמריקאי. מראה חייל בריטי שעל שרוולו מגן דוד עורר התרגשות עצומה. בכל מקום אליו הגיעו החיילים היהודים, הקיפו אותם יהודי המקום וחיבקו ונישקו אותם כשדמעות בעיניהם. מיד עם בואם החלו החיילים בפעולות סיוע ספונטניות ליהודי איטליה, ובפברואר 1944 הקימו את "המרכז לגולה".

בנובמבר 1944 הגיעו חיילי הבריגדה היהודית (חי"ל, חטיבה יהודית לוחמת) לאיטליה. לאחר תום הקרבות הוצבה הבריגדה בטרוויזיו (Tarvisio) שבאיטליה, סמוך לגבול עם יוגוסלביה ואוסטריה. משלחות יצאו מטרוויזיו למזרח אירופה ולמחנות העקורים באוסטריה ובגרמניה, ועד מהרה נמשכו לחיילי הבריגדה ניצולים מקרב בני הנוער היהודי ברחבי אירופה כולה. בתקופה הקצרה בה פעלו חילי הבריגדה במקום (מאי – יולי, 1945), הוברחו כ15,000- יהודים לטרוויזיו, אושפזו והוזנו על ידם, ויחידות ההובלה היהודיות בצבא הבריטי העבירום למרכזי הפליטים בדרום איטליה.

על המפגש עם חיילי הבריגדה סיפר שמואל שילה:

לא נתנו אמון במבוגרים, כי או שהיו אלה מבוגרים שרצו להרוג אותנו, או שהיו מבוגרים יהודים, ש... דואגים לעצמם ולא לנו. ופתאום מבוגרים, ועוד חיילים וקצינים שדואגים לי, ושרוצים שאני אחיה, ושרוצים שאני אלמד, ושרוצים שאני אתלבש, שרוצים שאני אוכל, שהם רוצים להביא אותי לארץ ישראל... אני לא יודע אם היה כדאי להישאר בחיים, או שהייתי נשאר בחיים, אם לא היתה ארץ ישראל. אם לא המפגש הזה עם הבריגדה היהודית. כי עם הבריגדה זה היה המפגש הראשון עם ארץ ישראל, עם משהו אחר לגמרי. אני חושב שארץ ישראל הצילה את חיי.

על המסע מאוסטריה לאיטליה סיפר מרדכי בראון:

היינו בזלצבורג והגיעו חיילי הבריגדה היהודית עם משאיות כדי לקחת את מי שרוצה להגיע לפלשתינה... ריכזו אותנו על משאיות סגורות עם ברזנטים... ואנחנו נוסעים. לאן נוסעים? לא ידענו, אבל נסענו... נסענו גם בלילות. אסור היה לדבר. כל פעם היו עוצרים והיו נותנים לנו לשתות קפה ותה, ונתנו לנו גם משהו לאכול. ועצרנו באיזה בסיס ועשו לנו דיזינפקציה [חיטוי] עם כל מיני כימיקלים. נשארנו שם לילה, והמשכנו לנסוע... בסופו של דבר הגענו למודנה.

ביולי 1945 הועברו חיילי הבריגדה לבלגיה והולנד. כ-150 חיילים נשלחו על ידי מוסדות היישוב לפקח על העבודה הארגונית והחינוכית במחנות העקורים, לארגן תחנות בריחה באוסטריה ובגרמניה ולסייע בהכנות לעליה ב'. חיילים אחרים התמקדו ברכישת נשק לארגון ההגנה. בהדרגה העביר "המרכז לגולה" את הרשת המסועפת של מוסדות החינוך והסעד שהקים לידיה של משלחת הסוכנות היהודית.