שירי הפרטיזנים והנוער בגטו וילנה
אחד מהארגונים הפוליטיים החשובים ביותר בגטו וילנה היה FPO - ארגון הפרטיזנים המאוחדים. ארגון זה הוקם ב-1942 והיה פעיל בלחימה נגד הנאצים ביערות שבאזור וילנה, בשיתוף פעולה עם הפרטיזנים הסובייטים. היחסים בין ארגון הפרטיזנים היהודים והיודנראט של גטו וילנה היו תקינים בדרך כלל. אולם באביב 1943 שוב החלו משלוחים למוות של יהודים מהעיירות סביב וילנה לפונר. היודנראט חשש שקיימת סכנה מיידית גם לתושבי הגטו ושהברחת אמצעי לחימה לגטו ופעילות הפרטיזנים תאיץ את חיסולו של הגטו. ראש היודנראט יעקב גנס רצה לשלוח את ראשי הארגון למחנות עבודה ובכך להפסיק את פעילותם בגטו.
האירוע של איציק ויטנברג הביא לגירוש הפרטיזנים מהגטו ליערות שעל יד וילנה. איציק ויטנברג, אחד ממפקדי הפרטיזנים, נעצר על ידי הגסטאפו ושוחרר על ידי ארגון הפרטיזנים המאוחדים. הגסטאפו איים שאם הוא לא יוסגר הם יחסלו את כל תושבי הגטו. ויטנברג הסגיר את עצמו ונרצח יומיים אחר כך. אירוע מרכזי זה הונצח גם בשיר "איציק ויטנברג" שנכתב על ידי שמרקה קצ'רגינסקי וכלול בלקט זה.
חלק מחברי ארגון הפרטיזנים היו גם סופרים ומשוררים פוריים, ביניהם אברהם סוצקבר, שמרקה קצ'רגינסקי, אבא קובנר, הירש גליק ולייב אופסקין. רוב הכותבים ראו בשירים דרך אפקטיבית לעידוד הקרב, לחיזוק הלוחמים ולליכוד השורות. רוב השירים של ארגון הפרטיזנים המאוחדים עוסקים בנושאים הבאים: אומץ, גבורה, יכולת העמידה של העם היהודי מול האויב והנקמה באויב. חלק גדול מהשירים מושרים עד היום הזה.
השיר "זאג ניט קיין מאל" (אל נא תאמר) אשר נכתב על ידי המשורר הצעיר הירש גליק ב-1943 והושר למנגינה רוסית שנכתבה לסרט על ידי המלחין דימיטרי פוקראס, היה להמנון ארגון הפרטיזנים של וילנה והפך לשיר המושר לעיתים קרובות בטכסי זיכרון לשואה ולגבורה. שיר נוסף שנכתב על ידי שמרקה קצ'רגינסקי, "ייד , דו פארטיזאנער" (הפרטיזן היהודי) הידוע גם כ"מארש הפרטיזנים" הפך לשיר ידוע בקרב הפרטיזנים ותושבי הגטו. השירים של גליק וקצ'רגינסקי נכתבו בסגנון השירים הסובייטים. יש לזכור שהמלחינים הפופולריים ביותר במוסיקה הסובייטית של שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, כמו דימיטרי פוקראס, מטבי בלנטר ואיזק דונייבסקי, היו יהודים. בעוד השירים שלהם כללו אלמנטים פולקלוריים יהודים, האופי המרכזי של השירים הוכתב על ידי טכסטים אידיאולוגים וסגנון מוסיקלי פשוט – מנגינה סימטרית, משפטים מלודיים קצרים ומקצב פשוט של שיר לכת (מארש). חלק משירי הפרטיזנים של גטו וילנה, כמו "זאג ניט קיין מאל" (אל נא תאמר) ו"איציק ויטנברג" אימצו מנגינות סובייטיות אלו, ואחרים הלחינו בסגנון זה.
השירים של קצ'רגינסקי שימשו כהמנונות קרב הקוראים לפרטיזנים הצעירים לצאת למאבק. השירים מתעדים את המאורעות בגטו ואת הפעולות של הפרטיזנים. השיר "איציק ויטנברג", למשל, מתעד את האירוע הדרמטי של המפקד ויטנברג. השיר "פארטיזאנער-ליד" (שיר הפרטיזנים), שנכתב על ידי הירש גליק, אף הוא מתעד התקפה מוצלחת של פרטיזנית ופרטיזן על שיירה של הצבא הגרמני ב-1942.
שירי הפרטיזנים של וילנה שונים מהשירים האחרים של הגטו בכמה מובנים: הם יותר אמיצים בנושאים שהם בוחרים, הם קוראים בגלוי להתנגדות אלימה ולנקם, והם מתארים את תבוסתו של האויב ואת ניצחונם ההרואי. שירים אלו אינם דנים באפשרויות של מרד ומחאה בדרך אחרת, באי-ודאות, בפחד, בייאוש, בבדידות וכד', אשר הם חלק מהנושאים המרכזיים של שירי גטו וילנה, בעיקר שירי התיאטרון של הגטו. שירי הפרטיזנים דומים במנגינותיהם יותר לשירים הסובייטיים ולא לשירים ביידיש, ויועדו לשירה בקבוצות, שירה בציבור. רוח הקרב החיובית של הפרטיזנים דבקה גם בנוער של הגטו ובפעילויותיו. פרטיזנים כקצ'רגינסקי וסוצקבר פעלו כמורים ומחנכים במועדוני הנוער והחדירו את הרעיונות של הפרטיזנים לבני הנוער ולשירים שנכתבו עבורם.