בטי פולק וארנסט-מנחם רוזן שרדו בזהות בדויה בהולנד ובגרמניה

בטי-הדסה פולק נולדה ב-1921 בהרלם שבהולנד להוריה אמיל-יהודה ואלזי. אמיל היה סוכן מכירות של כובעים והמשפחה חיה ברווחה. לבטי היו אחות ואח צעירים ממנה, ברנדינה-דיני (נ. 1923) ויאפ-יעקב (נ. 1926). שלושת הילדים למדו בבית ספר כללי והמשפחה נטתה לציונות. דיני היתה פעילה בתנועת הנוער "מכבי".

ב-1939 ביקרה בטי את סביה, הורי אמה, במנצ'סטר שבאנגליה. כשפרצה המלחמה ביקש אמיל מבטי לחזור להולנד. בטי חזרה והחלה בלימודי לבורנטית במעבדה רפואית. במסגרת לימודיה הכירה את מי שלימים יהיה בעלה, ארנסט-מנחם רוזן, שברח ב-1938 עם הוריו מברלין להולנד. בטי סיימה את לימודיה אך לא הספיקה להתייצב לבחינות הגמר שכן במאי 1940 פלשו הגרמנים להולנד. בטי הצטרפה להכשרת בודדים של תנועת החלוץ באלדן (Elden) שבדרום הולנד במטרה להגיע לארץ ישראל. שם למדה על צמחים ולמדה לחלוב פרות. גם דיני היתה בהכשרה ציונית קבוצתית באלדן.

בעקבות הכיבוש הוטלו מגבלות על יהודי הולנד ונאסר עליהם לבקר במקומות ציבוריים. הם סומנו, היה עליהם למסור את אופניהם ותנועתם הוגבלה. בקיץ 1942 החלו המאסרים והשילוחים למזרח. חברי קבוצת ההכשרה באלדן, וביניהם דיני, נתפסו על ידי הגרמנים ונכלאו במחנה המעבר וסטרבורק שבהולנד. דיני השיגה רישיון עליה לארץ ישראל (סרטיפיקט), ולאחר כמה חודשים שולחה לברגן-בלזן. שם שוכנה במחנה ההולנדי והיתה בין המיועדים להחלפה עם שבויים גרמנים. בפברואר 1943 קיבלו בני משפחת פולק זימון לקראת שילוחם למזרח. ביוזמתה של מורתה של בטי, גרדינה-דינה הנלופן ובעלה פרנס, הוסתרו בטי, הוריה ואחיה יעקב בעזרת המחתרת ההולנדית במקומות שונים ועברו מפעם לפעם ממקום מסתור אחד למשנהו. לאחד ממקומות המסתור בהם שהתה בטי הגיע גם חברהּ, ארנסט-מנחם. הם שהו ביחד עם צעירים נוספים כשלושה חודשים. לאחר מכן מצאה בטי מקום מסתור חדש, ומנחם חיפש מקום לעצמו. הוא פגש צעיר הולנדי שקיבל זימון מהגרמנים והיה עליו להתייצב ברוטרדם לקראת שילוחו לעבודה במזרח. מנחם שכנע אותו לתת לו את הזימון ואת תעודת הזהות שלו כדי להתייצב במקומו. מנחם קיצר את שערו כדי שידמה יותר לתצלום שעל התעודה והתייצב ברוטרדם. הוא צורף לקבוצה שיצאה לעבודה בליטא. בדרך עברה הקבוצה דרך ברלין. כשהגיעו לברלין נשאלו חברי הקבוצה אם מישהו מהם מתמצא בהנהלת חשבונות. מנחם אמר שהוא יודע הנהלת חשבונות והושאר בברלין. הוא הועבר לבית חרושת שייצר קטרים, שם עבדו בעיקר עובדים זרים, לא גרמנים. מנחם שרד את המלחמה בברלין. בטי, הוריה ואחיה יעקב שרדו אף הם. ב-1944 הוחלפה דיני בשבויים גרמנים והגיעה מברגן-בלזן לארץ ישראל.

לאחר השחרור יצא מנחם ברגל עם זרם הפליטים לכיוון הולנד והצליח להתאחד עם בטי. באוקטובר 1945 נישאו השניים ובסוף יולי 1946 יצאו מנמל מרסיי באנייה "יגור" לארץ ישראל. הם נתפסו על ידי הבריטים והובלו למחנה מעצר בקפריסין. בדצמבר 1946 שוחררו והגיעו לארץ ישראל. הם הגיעו להכשרה בשדה נחמיה ולאחר כשנה התיישבו בקיבוץ דברת. הוריה של בטי ואחיה עלו אף הם.

מציליהם של בטי, הוריה ואחיה הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם: פרנס וגרדינה-אלברטה הינלופן, ואן-דייק מריה, קורנליס ואמנדה דקר, קלייס והנרייטה קרון ופיטיה בשה.

ב-2011 נמסרו לארכיון יד ושם, במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים", מסמכי הזהות הבדויים של בטי-הדסה ומנחם, המוצגים פה.