אריק אנג'ל בן התשע שולח באפריל 1944 מאתונה אל מותו באושוויץ

איזק אנג'ל ואשתו אידה (לבית יקואל) חיו בסלוניקי, מוקפים בבני משפחתם. לאיזק היה בית חרושת למוצרי נייר. נולדו להם שני בנים, ריימונד-סלומון (נ. 1930) ואריק-אריקו (נ. 1935). בנובמבר 1940 עברו בני המשפחה לאתונה. "חשבנו כי בעיר הבירה יהיה לנו קל יותר לעבור את המלחמה", סיפרה אידה בעדות מ-1959 שמסרה באתונה, עדות בה נעשה שימוש לאחר כשנה במסגרת ההכנות למשפט אייכמן, "החיים באתונה היו לגמרי שונים מאשר בסלוניקי... לא הרגשנו שום אפליה בין יהודים ללא יהודים".

ב-27 באפריל 1941 כבשו הגרמנים את אתונה והיא נכללה בשטח יוון שנמסר לשלטון האיטלקים. עם כניעת איטליה לבעלות הברית בספטמבר 1943  השתלטו הגרמנים על כל שטח הכיבוש האיטלקי ביוון ובכללו אתונה. בעקבות הכיבוש הגרמני חיפשו איזק ואידה נתיב הצלה עבורם ועבור הבנים. בעזרת חברים יוונים השיג איזק מסמכים בזהות בדויה עבורו ועבור בני משפחתו והם הסתתרו במקומות שונים. איזק פנה אל עמיתו לעסקי הנייר קונסטנטינוס קפלס (Kefalas) ,לימים חסיד אומות העולם, בבקשה להסתיר את בנו ריימונד, ונענה בחיוב. האב הסתתר בפרבר של אתונה אצל אלני הלה (Hala), לימים חסידת אומות העולם אף היא.

אידה ובנה הקטן הסתתרו במקום אחר. איזק ואידה החליטו להימנע מפגישות כדי לא להסתכן. בעל הבית בדירה בה שהו אידה ואריק הודיע לה כי עליהם לעזוב מכיוון שאינו רוצה להסתכן יותר. אידה מצאה מקום אצל אחד ממזכירי הצירות הספרדית, שם התחזתה לחדרנית. למעשה שילמה את הוצאות השכירות של בית המזכיר ואת הוצאות המחיה שלה ושל אריק. המזכיר אהב לארח ולערוך מסיבות בהן השתתפו גרמנים רבים ואידה ניקתה את הבית. במרס 1944 נעצרו אידה ואריק בן התשע על ידי הגסטפו באתונה. סיפרה אידה:

אינני יודעת מי הלשין עלי, אבל באחד הימים הגיעו ארבעה אנשי גסטפו חמושים בליווי מתורגמן לדירה. הם צעקו עלי שהם יודעים היטב על יהדותי וציוו עלי לצאת החוצה עם ילדי.

אידה נלקחה למטה הגסטפו באתונה, שם הופרדה מבנה, נחקרה, הוכתה באכזריות ועונתה. חוקריה דרשו ממנה ידיעות על בעלה. גם לאחר שהוכתה בפרגול שבקצהו חתיכות מתכת, אוימה באקדח והייתה שותתת דם, לא מסרה דבר על בעלה. היא הושלכה לאחד ממרתפי מטה הגסטפו ואחריה נזרק לשם גם בנה. למחרת הועברו השניים לחיידרי (Haidari)  - מחנה מעבר שהיה גם כלא. בחיידרי שהו גם כלואים יוונים נוצרים שניסו לסייע ליהודים הכלואים, שמנות המזון שלהם היו זעומות. האסירים היוונים חלקו אתם את מזונם. אידה קיבלה שמלה מאסירה נוצרית, שכן כל בגדיה היו מגואלים בדם.

ב-24 במרס 1944, שבועיים לפני ערב פסח, התקבצו יהודים בבית הכנסת ברחוב מלידוני באתונה בעקבות השמועה כי הגסטפו מחלק מצות. כ-350 יהודים נלכדו, במהרה נאסרו משפחותיהם ומספר העצורים הגיע ל-800. כולם הוחזקו בחיידרי. ב-2 באפריל 1944 צורפו יהודים אלה לשילוח מספר 20 של יהודים מיוון. בין המשולחים היו גם אריק אנג'ל בן התשע ואמו אידה שנתפסו עוד קודם לכן. ב-11 באפריל הגיעו המשולחים לאושוויץ - מהלך תשעה ימים רוויי עינויים ברכבת. בהגיעם הופרדו אידה ואריק. אריק נשלח לתאי הגז ואידה עברה את הסלקציה. כשצעדה אידה לתוך המחנה והצביעה על ארובות המשרפות, ענה לה איש אס-אס גרמני ששם הם שורפים אשפה.

לאחר מעצרם של אידה ואריק חשש איזק לריימונד וביקש מאלני הלה להסתיר בביתה גם את בנו. איזק וריימונד שהו אצל אלני עד לשחרור.

אידה שוחררה בברגן-בלזן. סיפרה אידה:

מה שראיתי באושוויץ ובברגן-בלזן התערפל במוחי. נשארתי בחיים הודות לקצין סניטציה צרפתי. ביום השחרור השאירו אותי הגרמנים בצריף מלא גופות. שכבתי בין המתים ללא יכולת לזוז ולתת סימן חיים. הוא כנראה הרגיש שטרם נפחתי את נשמתי וכדי להיווכח האם עודני בחיים, משך בלשוני. אז העבירו אותי לבית חולים בסביבות הנובר.

לאחר שהחלימה חזרה אידה ליוון והתאחדה עם איזק וריימונד באתונה, שם קבעו את ביתם. מרבית בני משפחתם המורחבת נרצחו בשואה.

ב- 1978 מסר ריימונד-סולומון אנג'ל ליד ושם דף עד לזכר אחיו אריק, סבתו רחל יקואל וקרובים נוספים.