החזרה לחיים במחנות העקורים, 1945-1956

משפחה

בחודשים הראשונים לאחר תום המלחמה היו במחנות העקורים ילדים מעטים מאד מתחת גיל חמש. רק 3% משורדי השואה היו ילדים ונערים בין הגילים 6-17. רוב השורדים איבדו את כל משפחתם, ועם תחושות האובדן והבדידות התחזק רצונם להקים משפחות משלהם. וכך, לאחר השחרור היה במחנות העקורים גל מיידי של נישואין. בחלק מהמחנות היו גם טקסי נישואין קבוצתיים, לעתים בין שורדים ממדינות שונות. בין השנים 1946-1948 היה שיעור הילודה במחנות העקורים הגבוה בעולם. אחד האתגרים החשובים בתקופה זו היה מתן טיפול רפואי ליילודים ולאמהותיהם הצעירות, טיפול שניתן בשיתוף עם ארגוני סיוע.

חינוך

מחנכים במחנות העקורים מצאו עצמם בפני בעיות חמורות, כגון אי ידיעת קרוא וכתוב בקרב תלמידיהם, חוסר ריכוז והיעדרה של שפה אחידה לשם לימוד. בנוסף היה עליהם להטמיע בילדים אמון ובטחון בעולם המבוגרים, תחושות שאותן איבדו הילדים בתקופת המלחמה. ילדים שורדי שואה איבדו בתקופה זו לא רק את תחושת הבטחון אלא את כל ילדותם. אימי השואה הפכו אותם למבוגרים בן-לילה.

השורדים הגיעו ממדינות אירופאיות שונות מאד זו מזו. חלקם לא זכו מעולם ללמוד לפני כן וחלקם איבדו בשנות המלחמה את הידע ומיומנויות הלמידה שרכשו לפני כן.

במחנות העקורים שרר מחסור בכיתות לימוד, ספרי לימוד, מחברות וציוד למידה נוסף. ברוב מחנות העקורים לא היו בתחילה מורים מקצועיים ומיומנים, אך בהדרגה הגיעו מורים בעלי הכשרה מארץ ישראל, ארצות הברית ובריטניה. לצד מקצועות לימוד בסיסיים כגון קריאה, כתיבה וחשבון, הוכנסו לתכנית הלימודים גם לימודי עברית, היסטוריה יהודית וגיאוגרפיה של ארץ ישראל. הקהילה האורתודוכסית דאגה להקמתן של ישיבות.

בנוסף ללימוד הילדים אורגנו לימודים לבני נוער, במטרה להכשירם לעתיד בחיי העבודה. בין המקצועות שלמדו בני הנוער היו תפירה וחייטות, שיעורי עברית והכשרה חקלאית.

תרבות ועיתונות

תוך זמן קצר התפתחו במחנות העקורים חיי תרבות עשירים. תרבות יהודית קמה לתחיה דווקא על אדמת גרמניה, ורבים ראו בעובדה זו ביטוי לנקמה אישית. עבור רבים מתושבי מחנות העקורים היו פעילויות תרבותיות בגדר שיקום רוחני, ואלה כללו בין היתר תזמורות ולהקות תאטרון. על הבמה הוצגו מחזות יהודיים קלאסיים, עובדו חוויות הגטאות ומחנות הריכוז, וניתן ביטוי לחלום על ארץ ישראל.

במהלך המלחמה נותקו היהודים כמעט כליל מכל מקור מידע וחסרו את האמצעים לבטא את דעותיהם. על כן מיד לאחר המלחמה החלה פעילות נמרצת של כתיבה יהודית. הדבר מרשים במיוחד לאור הקיצוב החמור בנייר ולאור העובדה שמכונות כתיבה כמעט ולא היו בנמצא.

הוצאתם לאור של עיתונים יהודיים במחנות העקורים, בייחוד ביידיש, הייתה בעלת חשיבות מיוחדת עבור השורדים. כמעט בכל מחנה עקורים היה עיתון ובו תוארו חוויותיהם של השורדים והופיעו מודעות חיפוש קרובים, מאמרים על ארועי תרבות, הודעות על חתונות ולידות, דיווחים פוליטיים ממחנות עקורים וחדשות מהעולם - ומארץ ישראל בפרט.

דת

תחייתה של היהדות האורתודוכסית מצאה ביטויה בין היתר בייסודן של ישיבות. בתי ספר דתיים נוסדו במחנות העקורים ברגן-בלזן ופרנוואלד, ובמחנות נוספים. ימי חג יהודיים נתנו הזדמנות לאספות ולחגיגות, אך חשוב מכך, הם היוו את תחייתם של מנהגים דתיים בחייו של כל שורד אחרי השואה.

זכרון והנצחה

אחרי השחרור חשו ניצולים רבים צורך להציל את זיכרונותיהם מפני נפילה לתהום השכחה. מחד, ביקשו להנציח את זכר אימי השואה, אותם העלו על הכתב ופרסמו בעיתוניהם של מחנות העקורים. מאידך, ביקשו להנציח את קהילותיהם החרבות וסיכמו את זיכרונותיהם בצורת ספרי "יזכור". באותה עת הורגש הצורך להנציח את הנרצחים על ידי הקמת מצבות ליד אתרי רציחות המוניות וכן אנדרטאות הנצחה לקורבנות שנותרו ללא קבר. דרכם של השורדים להנצחת זכר השואה נעה בין טקסי זכרון יהודיים מסורתיים לבין פיתוח דרכי הנצחה חדשות.

ספורט

בנוסף לפעילויות פוליטיות ותרבותיות במחנות העקורים, נוסדו מועדוני ספורט ואורגנו תחרויות. ארועי ספורט היו בעלי חשיבות רבה עבור השורדים, מכיוון שארועים אלה הדגישו את עצמאותם ואת כוח הרצון שלהם וכן סימלו את חזרתם לחיים נורמליים.
בכל עיתוניהם של מחנות העקורים היה מדור לדיווח על פעילויות ספורט, ובמדורי הפרסומת היו כל העת הודעות חדשות על ארועי ספורט והזמנות לארועי ספורט.

ציונות

עבור רוב השורדים היתה הזהות היהודית נושא קיומי אחרי השואה. אימי השואה גרמו להם להבין שלא יוכלו להמשיך להתקיים בתור מיעוט בלתי רצוי. היה רק פתרון אחד לבעיה זו - ציונות. במחנות העקורים היתה הציונות דומיננטית, יחסית לזרמי מחשבה פוליטיים אחרים. ניתן להסביר זאת בעובדה שהציונים היו היחידים שהציגו מצע רעיוני שנראה הגיוני אחרי זוועות השואה. בנוסף לכך, הציונים היו מאורגנים ופעילים. בוועידה הציונית הראשונה של מחנות העקורים בבוואריה אחרי המלחמה, הוצגה הדרישה לחסל את הפזורה היהודית באירופה על ידי העלאתה המהירה לארץ ישראל. כמו כן הושמעה ביקורת חריפה על הגבלת ההגירה לארץ ישראל על ידי הבריטים.

קיבוצים

לקיבוצים היה חלק חשוב בהכנת המהגרים לארץ ישראל. במובנים רבים המשיכו הקיבוצים במחנות העקורים את המסורת הציונית של הקיבוצים הארץ ישראליים וההכשרות החלוציות. קיבוצים והכשרות אלה, שהיו פעילים בתקופה שבין המלחמות, בעיקר בפולין, גיבשו התאגדויות של בני נוער יהודיים שחיו בקהילה שיתופית מבחינה חברתית וכלכלית.

לעתים קרובות היו הקיבוצים חלק ממחנות העקורים, אך חבריהם חיו ביחידות נפרדות וביקשו לשמר את עצמאותם. מטרת הקיבוצים היתה להכין את חבריהם לעליה לארץ ישראל. לשם כך ניתנו בקיבוצים שיעורי עברית, שיעורים על ההיסטוריה של ארץ ישראל וכן הכשרה חקלאית. הקיבוץ הראשון מסוג זה היה קיבוץ בוכנוואלד, שנוסד בקיץ 1945.