"במשפחה שאליה הגעתי היו ארבעה ילדים. ואז הם לקחו גם אותי. אני רוצה שכולם ידעו את שמה של האישה שהצילה אותי – אולימפיה פוז'אריצקיה, מכפר גיניביצ'י, אזור וולוז'ין. הפחד חי במשפחה הזאת כל עוד אני הייתי שם. בכל רגע היו עלולים להוציא אותם להורג... את כל המשפחה. גם את ארבעת הילדים... על זה שהם מסתירים ילדה יהודייה מהגטו. אני הייתי המוות שלהם... איזה לב צריך להיות לאדם! לב אנושי — על-אנושי..."
גניה זבולנר
סבטלנה אלקסייביץ', אחרוני העדים: הסולו לקולו של הילד. מוסקבה, 2013, ע' 79
מספר היהודים הנספים והניצולים לפי רפובליקה, כולל בשטחים שסופחו לברית המועצות בשנות 1939-1940
(יצחק ארד, שואת היהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים (1941-1945).
| רפובליקה |
יהודים שנותרו בשטחים הכבושים |
ניצלו |
נספו |
|---|
| בלרוס |
570,000 – 600,000 |
14,000 – 18,000 |
556,000 – 582,000 |
|---|
| אוקראינה |
1,475,000 – 1,550,000 |
23,000 – 32,000 |
1,452,000 – 1,518,000 |
|---|
| רוסיה |
60,000 – 75,000 |
5,000 |
55,000 – 70,000 |
|---|
| מולדובה |
227,000 – 232,000 |
51,000 – 53,000 |
176,000 – 179,000 |
|---|
| ליטא |
205,000 – 210,000 |
9,000 – 10,000 |
196,000 – 200,000 |
|---|
| לטביה |
74,000 – 75,000 |
1,000 |
73,000 – 74,000 |
|---|
| אסטוניה |
1,000 – 1,500 |
- |
1,000 – 1,500 |
|---|
| סה"כ |
2,612,000 – 2,743,500 |
103,000 – 119,000 |
2,509,000 – 2,624,000
|
|---|
יצחק ארד. שואת היהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים (1941-1945). דנייפרופטרובסק, 2007 ע' 798
"במשך שנים רבות ניסיתי לאתר את המצילים שלי, משפחת קוט – אך החיפושים שלי לא נחלו הצלחה."
מלכה רוזנטל (דולברג)
במשך קרוב לשנה ושמונה חודשים הסתירה משפחת קוט הפולנית את מרישה דולברג אשר ברחה מגטו סטניסלבוב. מחשש להלשנה מהשכנים, בנו בעלי הבית מסתור למרישה בתוך חבית המוצבת ברפת, ושם הסתתרה במשך יותר משנה - עד לשחרור בידי הצבא האדום ביולי 1944. מאוחר יותר נאספה מרישה על ידי אביה שחזר מיחידת פרטיזנים.
לאורך השנים לקחו אנשים אלה ואחרים חלק בהצלתה של מרישה. אף אחד מהם לא זכה בהוקרה כחסיד אומות העולם, היות ולא הצליחה מרישה לאתר אותם לאחר המלחמה, גם לא את בני משפחת קוט.
"ואני חייבת להגיד שעד היום, כשאני נוסעת דרך הכפר הזה – אין לי לא שם, לא שם משפחה – אני לא יודעת מאומה. וזה ממש כואב, ש... לא יכולתי לפגוש אותו... כי... למעשה הוא הציל אותנו..."
פניה ברנצובסקי (יוחליס)
בתאריך 23 בספטמבר, על פי פקודת המחתרת, יצאו פניה ברנצובסקי וחברתה דובה מגטו וילנה בדרכן אל הפרטיזנים ביער רודניצקי. בדרך, בעודן עוברות דרך אחד הכפרים, הן נתקלו בגרמנים. היה זה בחור זר מבני המקום שסייע להן במציאת מסתור ביער למשך הלילה. בבוקר הביא להן האיש אוכל והראה להן את הדרך אל הפרטיזנים. מאוחר יותר סיפרה פניה שלא יכלה לאתר את האדם הזה כדי להודות לו על הצלתה, היות ולא ידעה עליו דבר.
ברובם המכריע של מקרי הצלת יהודים, נטלו גויים חלק זה או אחר במלאכת ההצלה.
הקושי באיתור המידע על מאמצי ההצלה נובע מכמה סיבות; בין היהודים שניסו להינצל רבים נספו בשואה, וכבר לא יכלו לתת עדות על מציליהם. בין אלה ששרדו, היו רבים שלא עלה בדעתם לספר לעולם את סיפור הצלתם. יש לציין, כי סביב פרסום מאמצי ההצלה עמדו לא פעם יחסים מורכבים בין האנשים בתקופת המלחמה, וכן חוסר רצון לשחזר זיכרונות קשים כל כך. במקרים אחרים, לא הצליחו הניצולים לאתר את מציליהם או למצוא כל מידע אודותיהם. מאמצי איתור המצילים ממשיכים גם בימינו.
