"באותם ימים שלטה החשיכה בכל מקום. נדמה היה שבשמים ובארץ ננעלו כל שערי הרחמים... רק מעטים הפגינו אומץ ולא נשארו אדישים. הבה נזכור: מה שפוגע בקורבן יותר מכל איננה אכזריותו של הצורר, אלא אדישותו של העומד מהצד... הבה נזכור, ככלות הכל, שתמיד ישנו רגע בו נעשית בחירה מוסרית..."
פרופ' אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, 1986
תערוכה זו מספרת על ניסיונות להצלת יהודים בשטחים הכבושים של ברית המועצות בתקופת השואה – נוכח השמדתם השיטתית והמתוכננת על-ידי הנאצים ועוזריהם בזמן מלחמת העולם השנייה. המושג "הצלה" פירושו "מעשה שנעשה לחילוץ יהודים מן הסכנה המיידית של הנאצים או חילוץ מוחלט מהתחום אליו יד הנאצים הגיעה" (דן מכמן, השואה
וחקרה, יד ושם ובית לוחמי הגטאות, 1998, עמ' 127).
ערב הפלישה של גרמניה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941, גרו כ-5,120,000 יהודים בשטחי ברית המועצות. ב-24 ביוני 1941, יומיים לאחר התקיפה הגרמנית, הקימה ממשלת ברית המועצות את ועדת הפינוי. תפקידי הוועדה כללו ארגון של פינוי מוסדות, מפעלים ומומחים מהשטחים שהיו תחת איום הכובש הגרמני.
אחד הגורמים העיקריים אשר השפיעו על האפשרות להיכלל בקרב המפונים היה מקום מגורים. מעטים הצליחו לצאת מהשטחים שנכבשו על-ידי הנאצים בימים הראשונים של הפלישה. עם זאת, האפשרות להתפנות הלכה וגדלה ככל שקטן המרחק בין מקום המגורים לבין הגבול המערבי של ברית המועצות. על-פי הערכות, מתוך 16.5-17 מיליון אזרחים סובייטיים שפונו לעורף - בין 1 מיליון ל-1.4 מיליון היו יהודים. בנוסף, כחצי מיליון יהודים סובייטיים גויסו לצבא. כך, יותר מ-2.5 מיליון יהודים מצאו את עצמם בשטחי הכיבוש.
כל עזרה ליהודים בשטחים שנכבשו נאסרה, והמעטים שהעזו להתנגד לאיסור זה – נענשו באכזריות.
גורמים שונים השפיעו על נכונותם של האנשים להציל יהודים, כמו לדוגמא האווירה בקרב האוכלוסייה המקומית. בנוסף, בשטחים הסובייטיים - להבדיל ממדינות אחרות - כמעט ולא היו ניסיונות הצלה מאורגנים. לרוב, רק בודדים עסקו בהצלת יהודים. ברוב המקרים ההצלה באה לידי ביטוי במתן מקלט בבית או בחצר של המציל.
מה היו מניעי המצילים? זוהי שאלה קשה לניתוח; לא פשוט לבחון את מעשי המצילים בצורה שיטתית ולמצוא בהם חוקיות. מדובר בתגובות אנושיות שהיו תלויות במספר רב של גורמים, ובלתי אפשרי למצוא מכנה משותף או מניע מאחד שהיה אופייני לכל המצילים.
ובאשר לניסיונות הצלה של יהודים על-ידי יהודים אחרים - הם היו נדירים ביותר בשל המדיניות האכזרית והבלתי מתפשרת של הנאצים ועוזריהם המקומיים. ובכל זאת, ידועים מקרים כאלה.
