דבורה קוך – הצלה מבית יתומים יהודי בצ'רנוביץ


דודה שלי, האחות הכי מבוגרת של אבא שלי, תמיד עזרה בבתי יתומים, ויום אחד היא הגיעה הביתה עם ילד... לבוש בחליפת קטיפה ירוקה עם צווארון לבן. בלונדיני עם עיניים אפורות גדולות. [הוא] לא דיבר... מפולין הגיע לרומניה, אני לא יודעת איך. הוא היה בבית יתומים... הדודה אמרה: "הוא היה כל כך יפה. לא יכולתי להשאיר אותו שם"... היא לקחה אותו הביתה והחזיקה אותו אצלה.

כך סיפרה בעדותה רחל גינצבורג-קוך על דודתה דבורה קוך שאספה את שמואל גרוי-גראו (Grau) בן ה-12 מבית יתומים יהודי בצ'רנוביץ והחזיקה אותו בביתה. ילדי בית היתומים נשלחו למחרת לטרנסניסטריה. לא ידוע מה עלה בגורלם. מרביתם ככל הנראה נרצחו.

שמואל-סמי גרוי נולד ב-1930 בסטניסלבוב שבפולין (כיום באוקראינה) וגדל בקוטי (Kuty) הסמוכה, מוקף במשפחות הוריו, שושנה-רוזה לבית אלטמן ודוד גרוי. דוד עסק במסחר בעץ והמשפחה ניהלה אורח חיים מסורתי. ב-1937 נולד בנם עזרא.

ב-1 ביולי 1941 נכבשה קוטי על ידי הרומנים וההונגרים, ומיד החלה מסכת התעללות ביהודים. בספטמבר הועברה קוטי לשליטת הגרמנים והצעדים נגד היהודים הוחרפו. על היהודים נגזרו הגבלות תנועה, סימון, תשלום כופר, החרמת רכוש ועבודות כפייה.

עקב השמועות על אקציה מתוכננת בקוטי בתחילת אפריל 1942, חיפשה משפחתו של שמואל מקום מסתור. חלק מבני המשפחה ברחו להרים. שמואל, הוריו, אחיו ושניים מדודיו הסתתרו במרתף של משפחה יהודית בקוטי. ב-9 באפריל נרצחו כ-900 יהודים באקציה בקוטי. כל אותו הזמן הסתתרו בני משפחת גרוי ואלטמן במרתף ושמעו את היריות ואת צעדי המחפשים אחר יהודים. לאחר יומיים במרתף יצאו בני המשפחה ומצאו שרבים מבתי היהודים בעיירה נשרפו.

משפחתו של שמואל החליטה לברוח לרומניה. אברהם אלטמן, אחיה של רוזה, הגיע לצ'רנוביץ והוחלט שהאחרים ילכו בעקבותיו. ראשונים יצאו שמואל עם סבתו רחל אלטמן ושניים מבניה, והגיעו לצ'רנוביץ בעזרת מבריחים בתשלום. התכנית היתה ששאר בני המשפחה יגיעו אחר כך. כשהגיעו לצ'רנוביץ נעצרו שמואל, סבתו ודודיו בידי המשטרה המקומית הרומנית ונשלחו לכלא. מפאת גילו הצעיר הוציאו השוטרים את שמואל מהכלא ומסרו אותו למשפחה יהודית בצ'רנוביץ. לאחר מספר ימים העבירה אותו המשפחה לבית יתומים יהודי בצ'רנוביץ. סבתו ודודיו של שמואל גורשו מהכלא חזרה לפולין.

ביוני 1942 גורשו כ-5,000 יהודים מצ'רנוביץ לטרנסניסטריה וביניהם ילדי בית היתומים. דבורה קוך היתה גרושה ללא ילדים שהתנדבה לטפל בילדי בית היתומים. ערב גירוש הילדים לקחה דבורה את שמואל אליה הביתה וכך הצילה אותו מהגירוש לטרנסניסטריה.

בעדותו סיפר שמואל על דאגתה של דבורה לכל מחסורו ועל טיפולה המסור. היא מימנה עבורו לימודים פרטיים באנגלית וכשמלאו לו 13 דאגה לחגוג לו בר מצווה. היא דאגה שילמד את ההפטרה וארגנה עבורו טקס בבית הכנסת עם כיבוד. אחייניתה רחל, בת גילו של שמואל, גרה בדירה סמוכה.  על יחסה של דבורה לשמואל, סיפרה רחל:

הדודה שלי הייתה הולכת, אני לא יודעת לאן, לחפש לימונים כדי שיהיה לו ויטמין סי. אמא שלי כעסה קצת, ואמרה: "אני בשביל הבת שלי לא הולכת לחפש לימונים, והיא הולכת עד סוף העולם להביא לימונים לסמי". היא היתה אמא בשבילו.

עוד שניים מדודיו של שמואל הגיעו מקוטי לצ'רנוביץ. לאחר ששהה שמואל שנה וחצי אצל דבורה, לקחו אותו דודיו לבוקרשט. משם עברו לסלטינה שברומניה עם מסמכים מזויפים של פליטים פולנים לא יהודים, ושם נרשמו לעליה לארץ ישראל באמצעות הקהילה היהודית בבוקרשט. לאחר כמה חודשים עברו שמואל ודודיו לנמל קונסטנצה ועלו על אניה טורקית שהביאה אותם לאיסטנבול. משם עלו על רכבת שהביאה אותם ביולי 1944 לעתלית. בארץ התאחדו עם יפה שרגא לבית אלטמן, אחות נוספת של רוזה שעלתה לארץ ישראל ב-1932.

בני המשפחה שנותרו בפולין נרצחו. בספטמבר 1942 נשלחו הוריו של שמואל, דוד ורוזה ובנם עזרא לגטו קולומיאה באקציה האחרונה בקוטי, ונרצחו יחד עם יהודי קולומיאה.

לימים עלתה דבורה קוך לישראל ונישאה בשנית למר פורת. שמואל זכר את מעשי החסד של דבורה ואת דאגתה לו. הוא פגש אותה ושמר אתה על קשר.

ב-2020 מסר שמואל גרוי תצלומים ליד ושם במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים". חלקם מוצגים בתערוכה.

סיפורים