• הקדמה
• תולדות קהילת מיר עד השואה
• מיר בתקופת השואה
• הנצחת הקהילה
• עקבותיהם נשארו

מיר (Mir), פולין (כיום בלארוס)

"ללא ציון וללא סימן
פה היה הייתה קהלה-קדושה.
קהילת מיר, קהילת שלום
בבורות בחול, מחוץ לתחום".

שמחה רזניק, "על קבר אחים", ספר מיר, ע' 359

ערב מלחמת העולם השנייה חיו במיר כ-2,400 יהודים, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה. הייתה זו קהילה של סוחרים, בעלי מלאכה ותלמידי חכמים. במיר הייתה ישיבה ליטאית חשובה ומפורסמת בה למדו מאות בחורים מכל רחבי העולם היהודי.

בספטמבר 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, סופחה מיר לרפובליקה הבלארוסית של ברית המועצות והונהג בה שלטון סובייטי.

ב-22 ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות. כעבור חמישה ימים הגיעו הגרמנים למיר. עד 16 באוגוסט 1942 נרצחו יהודי מיר בשלושה גלי רצח, בירי לתוך בורות. ביום ראשון ה-9 באוגוסט בשעה 21:00 לערך, ימים מעטים לפני הרצח ההמוני האחרון, הצליחו כ-200 יהודים לברוח ממיר בעזרתו של אוסוואלד רופאייזן. הבורחים נמלטו ליערות וחברו לפרטיזנים.

כיום במיר אין יהודים.

זהו סיפורה של קהילת מיר.

לקריאה נוספת:

ארד יצחק, תולדות השואה: ברית המועצות והשטחים המסופחים (2 כרכים), יד ושם, ירושלים 2004.
בלומנטל נחמן (עורך), ספר מיר, אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים 1962.
חולבסקי שלום, על נהרות הניימן והדנייפר: יהודי ביילורוסיה המערבית במלחמת העולם השנייה, מורשת, תל אביב 1982.
טק נחמה, בגוב האריות: פרשת חייו של אוסוואלד רופאייזן, מורשת, יד ושם ובית לוחמי הגטאות, ירושלים 2000.
מימון שלמה, חיי שלמה מימון: כתוב בידי עצמו, ידיעות ספרים, תל-אביב 2009.
ספקטור שמואל, פנקס הקהילות: פולין, כרך שמיני - מחוזות וילנה, ביאליסטוק ונובוגרודק, יד ושם, ירושלים 2005, ע' 424-428. 
צינוביץ משה, מיר: תולדות ישיבת מיר, תל אביב, תשמ"א