הנצחת קהילת מיר
שומרי זכרם
הנצחה בישראל
"עיירתי מיר, כה קטנה היית, איך אפשר אותך לשכוח. בך נותרו לי חלקי חיים. שם עברו עלי ימי ילדותי היפים והיקרים. בית הספר היהודי [...] החברות [...] היום מדליקה אני נר זיכרון לבית היקר והבלתי נשכח, לכן, חברותי האהובות, ולך, עיירתי האהובה והבלתי נשכחת - מיר".
רישע פאזניאק-בערנפעלד, "צום יארצייט נאך מיר", ספר מיר, עמ' 651-654
מיד לאחר הגעתם של הניצולים לארץ החלה "האגודה של יוצאי מיר" בפעילות ההנצחה. החל משנת 1949 ועד היום מתקיים בכל שנה כינוס של יוצאי מיר. יום הכינוס הוא אחד הימים בהם חל יום "השחיטה" במיר, ובמהלכו נערך טקס אזכרה ואמירת קדיש לזכר הנספים. הכנס הראשון נערך בבינין "הגימנסיה העברית הרצליה" ברחוב הרצל בתל אביב. ב-1959 יזמה אגודת יוצאי מיר הוצאת ספר יזכור לקהילה – ספר מיר - שיצא לאור ב-1962. האגודה גם תרמה סכום כסף לבית הספר "אורט גבעתיים" לשיפוץ כיכר בבית הספר על שם מיר וכן חולקו מלגות לתלמידי בית הספר.
יוצאי מיר הקימו מצבה לזכר קהילתם בבית העלמין בנחלת יצחק בתל אביב ושם מתקיימת בשנים האחרונות האזכרה השנתית לזכר הנספים. בצפון ירושלים הוקדש יער קק"ל המשתרע על 1,100 דונם לקהילת מיר והוקמה בו מצבה לזכר קרבנות השואה ממיר.
לציון 50 שנה ליום בו פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות, קיימו יוצאי מיר כנס ניצולים במלון אויה ביוני 1991. בכנס זה נפגשו עם מי שהציל אותם, האח דניאל – שמואל-אוסוואלד רופאייזן. הכנס תועד וצולם ובמהלכו נדונו סוגיות שונות מתקופת השואה.
הנצחה במיר
העיירה כאשר הכרנוה אינה קיימת עוד; בתיה נשרפו, במרכז נטעו גן צבורי. יהודיה – הורינו ומשפחותינו – טמונים בשלושה קברי אחים.
ברוריה רטנר רוזנבלום, "טיול ברחובות מיר", ספר מיר, ע' 197.
לאחר נפילת ברית המועצות החלו יוצאי מיר לשוב לביקור בעיר הולדתם. דברים רבים נותרו בה כמו פעם, עדיין רוב בתיה עשויים עץ ובמרכזה באר. מהעולם היהודי השוקק של פעם לא נותר זכר. במקום בו היה השוק מצוי גן ציבורי ובו ספסלים. בית המדרש הגדול הפך בית ספר, בנין התלמוד תורה היה למלון שנסגר בינתיים, ובנין ישיבת מיר - בית דואר. במיר מצאו הבאים אנדרטאות שהקימו הסובייטים – חלקן בצורת אובליסק – עליהן שלטים המציינים שבמקום טמונים קורבנות תמימים של הפשיזם ולא היה אזכור לכך שהקורבנות הם יהודים.
באוגוסט 1992 נסעו יוצאי מיר מהארץ ומחו"ל לסיור שורשים ראשון במיר, לנסיעה זו הזמינו הניצולים את רופאייזן, מצילם.
בקרבת ארמון מירסקי, המקום בו התקיימה האקציה של ה-9 בנובמבר 1941, אקציה שזכתה לכינוי "השחיטה הראשונה", היתה אנדרטת אובליסק. בשיתוף פעולה של יוצאי מיר עם רשויות העיר עוצבה מחדש האנדרטה ובהמשך לאובליסק נוצר אלמנט המדמה את הדרך האחרונה של הקורבנות אל בור הירי. כמו כן הוצבו למרגלות האובליסק שתי מצבות אבן עליהן כתובות בעברית וברוסית. על האחת מופיע הכיתוב - "פה נטמנו יהודי מיר שהושמדו על ידי הנאצים ועוזריהם בי"ט בחשון תש"ב [9 בנובמבר 1941] והשניה היא מצבה לזכרו של הרב האחרון של קהילת מיר – הרב אברהם צבי קמאי שנרצח באקציה זו. גם במקום בו נערכה אקצית חיסול הקהילה, ב-13 באוגוסט 1942, אקציה שזכתה לכינוי "השחיטה השניה", הציבו הסובייטים מצבת אובליסק. מצבה זו עוצבה מחדש ונחנכה בטקס בו השתתפו יוצאי מיר וניצוליה באוגוסט 1998.
